אפילו ותיקי הקצינים הלוחמים שמסייעים ללחימת החטיבות הסדירות ותורמים מניסיונם המבצעי הרב מחדר המצב הקדמי של חטיבות החי״ר והשריון, שפשפו בימים האחרונים את עיניהם כאשר לחמ״ל הקדמי של גולני הגיעו התמונות של לוחמי החטיבה מצטלמים בתמונת מחזור פלוגתית עם דגל ישראל בפרלמנט בעזה או בבית המושל.
כשההמנון מתנגן ברקע: בן גביר ביקר במתקן שבו מוחזקים מחבלי הנוחבא
דיווח: המדינה השכנה שמסייעת לפוטין לחמוק מסנקציות כלכליות
מדובר בביטוי סמלי לעומק החדירה של שתי האוגדות - 36 ו־162 - שביצעו את מהלך התמרון של החדירה ללב העיר עזה. ככל שנחשפת התמונה המלאה של תו התקן הגבוה והבלתי נתפס של איכות המתקנים הצבאיים של חמאס מתחת לאדמה, תו תקן שדורש השקעות כספיות אדירות, כך גם נחשף הפער הבלתי נתפס בין העושר של איכות הציוד הצבאי והמתקנים שנבנו מתחת לאדמה - שאינם מבישים את בורות הפיקוד של צה״ל במפקדותיו השונות - לעומת העוני והדלות שבה חיים תושבי עזה את שגרת חייהם. כך הביא חמאס אסון על אזרחי עזה, שאותו יישאו עוד שנים ארוכות.
כפי שכבר שנכתב בטורי המלחמה הקודמים, בהסתכלות מפוכחת על תמונת הקרב ומורכבות הלחימה בעיר העילית והתחתית עזה, שאותה הכין חמאס למלחמה מול ישראל במשך שנים ארוכות, אין הרבה צבאות מערביים שבשבועיים וחצי בלבד היו מגיעים כך ללב עזה עם היקף נפגעים נמוך יחסית. גם כאשר כל חלל הוא עולם ומלואו והכאב על נפילתו גדול מנשוא.
עוצמת האש מהאוויר, הכפפות שהוסרו בעקבות המכה הבלתי נתפסת ממתקפת הטרור הרצחנית של חמאס והמחדלים שהתגלו אצלנו, אפשרו לישראל לעשות מה שלא עשתה בעבר: שלוש אוגדות מתמרנות והפתעה מקומית של הכנסת אוגדה שלמה עד לקו החוף כמעט מבלי שהתחככה עם השכונות העירוניות הצפופות הסמוכות לגבול עם ישראל.
אלא שאליה וקוץ בה. שכן, הפעילות המבצעית המוצלחת בשטח לא טיפסה עדיין באופן מבוהק לקומה האסטרטגית: ההישגים המרשימים עדיין אינם מבטיחים בשלב הזה עמידה במטרות המלחמה - לא בהחזרת החטופים ולא בפירוק היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. וגם בצפון המטרה טרם הושגה, כאשר ישראל הגדירה אותה בבירור: שלאחר המלחמה, באמצעות מהלכים מדיניים או צבאיים, כוחות חיזבאללה יהיו מעבר לליטאני, לכל הפחות.
ואם נחזור לעזה, הרי שבפני צה"ל עדיין אתגרים עצומים ואין מקום לא לשאננות ולא ליהירות. שלב טיהור השטח, שלמעשה קורה כבר עכשיו, הוא שלב קשה וקשוח לא פחות.
יש סימנים ברורים לשבירה של חמאס, אבל דגל לבן עדיין אינו מונף. זאת, כאשר באזורים קשים ללחימה עדיין נותרו גדודים מתפקדים וצפויים קרבות קשים.
איבוד השליטה של חמאס על העיר עזה אינו דבר של מה בכך. ואם הדיווח על חיסולו של אחמד רנדור, מח״ט צפון הרצועה של חמאס, בתקיפה בשבוע שעבר נכון, הרי שגם רשימת חיסול של הבכירים של ארגון הטרור, הולכת וגדלה.
אלא שמרכז הכובד הצבאי של חמאס ככל הנראה כבר אינו בעיר עזה. מחנות הפליטים של המרכז, חאן יונס ולבטח רפיח, הם מרכזי כובד הכרחיים לפירוק היכולת הצבאית של חמאס. במידה שיבשיל הסכם לשחרור חטופים הוא יהיה חלקי בלבד וימוקד בנשים ובילדים. במערכת הביטחון מבינים כי את הימים של הפוגת האש ינצל חמאס להתארגנות מחדש. אולם אם יהיה הסכם משמעותי ולא עוד משחק ציני של חמאס בניסיון להרוויח זמן, צה״ל, אומרים גורמים במערכת הביטחון, יידע לבצע את ההתאמות הנדרשות בשטח ולחדש את הלחימה לאחר תום ההפוגה.
בשלב שבו נמצא עכשיו צה״ל בלב העיר עזה ופוגע בצורה קשה בתשתיות הצבאיות של חמאס, מסתתרת גם הדילמה האמיתית. טיהור מוחלט של העיר עזה ופירוק התשתית הצבאית יכול להימשך שבועות ארוכים. קל מאוד להישאב למאמץ זה, כאשר רואים בעיניים שלב אחר שלב את פירוק היכולות הצבאיות של חמאס. בצה״ל מבקשים לבצע פעולה ארוכה מאוד בעזה שתימשך חודשים ארוכים. אולם ברור שהזמן איננו בלתי מוגבל. לכן, בכירי מערכת הביטחון צריכים גם לקבל החלטה מה לא עושים, מהו סדר העדיפויות. זאת, על מנת להכין את הקרקע להמשך המלחמה באזורים שבהם שוב יהיה צורך להפעיל כמה אוגדות, כמו למשל ברפיח.
בינתיים בצפון, למרות עליית המדרגה מצד חיזבאללה בשבוע האחרון, בצה״ל קיבלו החלטה - נכון לעכשיו - להישאר ממוקדים בדרום, להחזיק את הבטן חזק גם כאשר מתגברת הביקורת על כך שישראל עושה טעות בהכלה מול חיזבאללה וצריכה להיות אגרסיבית הרבה יותר.
במטרות המלחמה הוגדר גם שינוי המציאות בצפון, כך שהתושבים יוכלו להרגיש בטוחים לחזור לביתם בסוף המלחמה. במערכת הביטחון מבקשים להתחייב כי לא מדובר רק בהבטחה על נייר.