באיזו דרגה אנושית צריך להיות אדם שתולש כרזה של חטופים? קשה להאמין שאדם יכול להגיע לדרגה הזו, אבל ראינו. השנאה הקבוצתית היא כוח ממכר חזק, והיא מכבה גם את האנושיות וגם את ההיגיון.
פעילה למען שימור כדור הארץ? מוטב שתשתקי, גרטה | מאיר עוזיאל
רעיון לבעיית טווח הקילומטרים לפיצוי? לעבור למַיילים | מאיר עוזיאל
אני רואה שתי סטודנטיות באחת האוניברסיטאות המפונקות של ארצות הברית יושבות לאכול בייגל וקפה. נאות, צעירות, נקיות ומסודרות, ונראה שגם המוח שלהן נקי, אבל הוא לא נקי: הן תלשו רגע קודם לכן כרזות של ילדים חטופים.
מגיע אליהן אדם צעיר ושואל אחת מהן, "מדוע תלשת כרזה של ילדים חטופים מהקיר?". הן המומות. איש לא שאל אותן קודם שאלה כזו. הן חושבות שהן בעולם מוגן וחם של שונאים, והנה הגיע קול עם שאלה. הצעירה אומרת לו בהתמרמרות: "למה אתה מצלם אותי? למה אתה שואל?".
הוא מתעקש: "מדוע תלשת כרזה של ילדים חטופים מהקיר?".
"אני לא מעוניינת לדבר איתך", היא עונה, "לך מפה".
עכשיו מתפתח דבר מעניין. התמונה נראית ככה למי שלא יודע על מה מדובר: מי שתלשה כרזה של חטופים מהקיר היא צעירה שרק רוצה לשבת בשקט עם החברה שלה לאכול בייגל וקפה, מי ששואל אותה הוא מטרידן. היא אכן ממשיכה לאכול את הבייגל בניסיון להתעלם. היא אומרת לו שוב ושוב: "לך מפה", והוא לא הולך.
גם אני לא הייתי הולך. הייתי ממש רוצה לדעת מה עובר לאדם כמוה בראש כאשר הוא תולש כרזות עם תמונות של חטופים מהקיר. מה מביא אדם, מערבי, שבע, מוגן, שחי בארצות הברית, לעשות מעשה כזה? ועוד לשבת בנחת בבית קפה אחרי כן.
מה מביא אדם לקרוא "מהים ועד הירדן פלסטין תהיה חופשית". אין ספק שהוא מבין שפירוש הדבר הוא השמדת כל היהודים, והקמת דיקטטורה ערבית איומה בארץ ישראל, על פי המודל הנורא של הדיקטטורות הערביות שסביב, וכנראה אפילו יותר גרוע. מה גורם לאדם מערבי, וגם לא מערבי, לבקש דבר כזה?
מה גורם לאדם לעמוד לצד הרוע ונגד הטוב? מה יש במוח שלו שמסובב לו את כל היקום בצורה שבה הוא מצליח לשקר לעצמו שהרע הוא הטוב והטוב הוא הרע?
כל חיי אני אומר לעצמי שאני מקווה שאם לא הייתי יהודי, אם הייתי בלגי, אמריקאי, ברזילאי או אפילו הודי, הייתי רואה את העולם בעיניים מוסריות והייתי תומך בישראל. אני פוחד מפני האפשרות שהייתי נעשה כמו סביבתי האינטלקטואלית ולא תומך בישראל. שהייתי טיפש, או גרוע מזה, פוחד מהחברה, מהאווירה ומסיכויי ההתקדמות ולכן לא הייתי תומך בישראל.
אני מאמין שאם אני הייתי אני, הרי גם אילו לא הייתי ישראלי, הייתי תומך בישראל. אולי הייתי מצניע זאת מעט, אם זה היה עלול להפריע לי בעבודה, אבל בתוכי הייתי יודע מה נכון, ובכל מקרה לעולם לא הייתי מוכן לצרוח בהפגנה נגד ישראל, גם אם זה היה מביא לי יתרון כלשהו, ובוודאי לא לתלוש כרזה של ילדים חטופים מהקיר.
אגב, לדעתי העולם מלא באוהדי ישראל, חלקם מוסתרים, חלקם גלויים, וחלקם כאלה שלא פועלים בעד ישראל אבל לעולם לא יפעלו נגד ישראל. מצד שני, מסתבר שהעולם מלא בשונאי ישראל. אני מדבר על העולם החופשי. רוב העולם ממילא איננו חופשי, וחלק גדול מהעולם הוא עולם מוסלמי שאיננו חופשי.
בכל זאת, אני שואל את עצמי אם למחשבה האנושית אין מנגנונים להבחין בין מצב רצוי ואנושי, ובין מצב לא רצוי ולא אנושי, ולבחור בצד הנכון?
לפעמים אני חושש שאין למוח האנושי מנגנון כזה. שקיימים בני אדם שהמוח שלהם יודע שהוא בוחר ברע, ויודע שזה רע שהוא בוחר ברע, יודע אפילו שזה יזיק לו אם הוא יבחר ברע, ובכל זאת הוא בוחר ברע.
אני לא מדבר על מדיניות ממשלות. ממשלות נוהגות על פי אינטרסים לפעמים, על פי "תן לי ואתן לך", גם אם מה שממשלה מסוימת נותנת לך הוא נגד חופש ונגד אנושיות. אצל ממשלות זהו רוע מובן. אני מדבר על בני אדם פרטיים. כדי לא להסיט את המיקוד אני לא רוצה להיכנס עכשיו למקרים שהיו בהיסטוריה האחרונה שבהם ישראלים תמכו בצדדים הלא נכונים, והאמינו שהם פועלים למען זכויות אדם, או למען השלום, ובסופו של דבר הביאו גיהינום. נסתפק בשאלה: מה מביא בני אדם חופשיים לתלוש כרזה של חטוף?