אין דבר אכזרי יותר מבגידה פוליטית, ואין סכינים חדות יותר מסכינים של פוליטיקאים. כשפוליטיקאים או מקורביהם חשים חולשה אצל יריב או לפעמים ידיד, הם מסתערים אל המטרה בלי לדפוק חשבון.
גייל שורש לא יכולה להיות ראשת עיריית רמת השרון | משה נסטלבאום
ירון בלום כמשל: הפרשנים באולפנים לא יודעים יותר מאיתנו | נסטלבאום
כנראה שיונתן יוסף, ראש המטה המקצועי של שרת התחבורה מירי רגב, מתרשם שזה המצב, וזה הזמן לבוא חשבון עם ראש הממשלה. יוסף כתב ברשת החברתית איקס כי נתניהו "לא ראוי לעם האריות שהוא מנהיג (והוא) לא יותר מחליפה ריקה".
הכותב, מ"פ במילואים שגויס בצו 8 בימיה הראשונים של המלחמה, לא חושש מפיטורים. החוק אינו מאפשר לפטר אותו כשהוא במילואים, וגם לא זמן קצר אחר כך. יוסף המשיך וכתב על ראש הממשלה שהוא "מפחד לקבל החלטות". לדעתו, "מי שמעל בתפקידו לא יכול לבקש שנחכה עד אחרי המלחמה", והוסיף "לא מבקר אף אחד אחר, רק אותו, כי הוא המפקד".
כשהדברים נאמרים זמן קצר אחרי ביקורת קשה שהטיחה רגב בנתניהו, יהיה קשה לשרת התחבורה לשכנע את ראש הממשלה ורעייתו שהכל יד המקרה. רגב עצמה, נזכיר, ביקרה את החלטתו של ראש הממשלה להכניס דלק לעזה וכתבה "דלק לאונר"א זה דלק לחמאס".
האם ייתכן שרגב מקדימה את שאר חברי מפלגתה, ומאותתת לראש הממשלה שהיא כבר לא בכיסו? רגב - אחת החנפניות הגדולות בפוליטיקה - תתקשה להסביר למשפחת נתניהו שמדובר בתקלה, או שהדברים הוצאו מהקשרם. גם אם תצהיר שבכוונתה לפטר את היועץ הסורר שגילה עצמאות מחשבתית, ותוסיף התרפסות מואצת, היא תתקשה לשנות את התמונה.
אז או שרגב אמיצה, מתאבדת פוליטית, או מאמינה שבזכות כוח החנפנות תצליח גם הפעם לשמור על מערכת היחסים עם בני הזוג נתניהו ועם הסביבה הקרובה לראש הממשלה. הפעם זה צפוי להיות קשה הרבה יותר, ואני מעריך שרגב תיאלץ לשלם את המחיר.
מקצוענים אמיתיים
איש המוסד לשעבר, דוד מידן, שניהל את המו"מ לשחרורו של גלעד שליט, הוא מהפרשנים הבודדים שיכולים להעיד ממקור ראשון איך מתנהל מו"מ לשחרור שבויים ונעדרים. גם ישראל חסון, שכיהן בעבר כסגן ראש השב"כ, הוא מרואיין שבקיא היטב בכל מה שקשור בחמאס ובמה שמתחולל בעזה.
הפרשנות של מידן וחסון, שניהם בכירים אמיתיים במערכת הביטחון, היא מרתקת ומקצועית. זה לא סוד שכאשר ארגון ביטחוני מגלה עניין בפרשנים שנמנים עם עובדיו לשעבר, הוא דואג שהם יהיו מעודכנים במידע שאותו ניתן לפרסם. עומק המידע שיש בידי מידן וחסון מלמד על בקיאות אמיתית, ועל כך שבעת שירותם בשב"כ ובמוסד הם נחשפו לחומרים רלוונטיים למצב הנוכחי.
במלחמה התגלו לא מעט פרשנים שאין להם שום ערך מוסף ושום מידע. כמו אל"ם במיל' ששירת במשך שנים רבות בצפון, ובמלחמה הפך גם לפרשן לענייני חמאס. העובדה שמדובר בקצין בצה"ל אינה ערובה לכך שהפרשנות שהוא משמיע שווה משהו. ואכן היא לא שווה דבר.
מידת הרחמים
שרי ש"ס הם הפתעת המלחמה. הם יעילים, הם אנושיים, והם זמינים בשטח. שר הפנים משה ארבל הצליח לפתור בחודשים שקדמו למלחמה את מה שלא הצליחה לעשות קודמתו בתפקיד איילת שקד – וחיסל את התור העצום לדרכונים. את שר הבריאות אוריאל בוסו לא גירשו מאף בית חולים, כפי שעשו למירי רגב ואחרות. שר העבודה יואב בן צור הנחה את ביטוח לאומי איך ראוי לפעול בעת מלחמה. באותה דרך נהגו גם שר הרווחה יעקב מרגי, והשר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי, שאחראי על שירותי הקבורה.
התרגשתי לשמוע בימים האחרונים שארבל החליט להעניק תושבוּת ישראלית למולוגטה צגאי, מבקש מקלט אריתראי שסיכן את חייו בשבת השחורה, והציל את חייו של סא"ל י', סגן מפקד החטיבה הצפונית בעזה. סא"ל י' נתקל בטנדר עמוס מחבלים, נפצע ואיבד את הכרתו. כשהתעורר, גילה שמי שמטפל בו בתעלה בצד הדרך הוא צגאי, שניסה לעצור את הדימום בבטנו, והבטיח לו שהוא איתו עד הסוף.
לאחר ששוחרר מבית החולים, ביקש הקצין משר הפנים להכיר תודה לאיש שהציל את חייו, בכך שיעניק לו תושבות קבע. השר ארבל נענה לבקשה, וצגאי הוא מעתה תושב קבע בישראל.
בפני השר ארבל מונחת בקשה הומניטרית נוספת, ואני מעריך שהוא ינהג בה באותה רגישות ובמידת הרחמים. אמו של סמ"ר מארו אלם ז"ל, לוחם ממוצא אתיופי בגדוד 51 של חטיבת גולני שנהרג מפגיעת טיל נ"ט ליד ניר עוז, מבקשת מארבל לאשר לאחיו למחצה של הלוחם שנפל להישאר בישראל.
האח הגיע להלוויה באשרת תייר, אך רשות האוכלוסין מסרבת שיישאר בארץ, בנימוק כי האם לא הצהירה על הבן שמתגורר באתיופיה בעת שעלתה לישראל, ומתפקידה להוכיח שהוא בנה. אני מאמין שהשר ארבל יצליח להתגבר על הבירוקרטיה, וינהג במשפחה השכולה כפי שהוא יודע – באנושיות ובמידת הרחמים.