על הצג הופיעה הודעה: ״אבא הצטרף לרשת הטלגרם״. הלב שלי נפל. לא הבנתי. האם יכול להיות שאבי קם לתחייה והדבר הראשון שהוא עשה - אפילו לפני שהודיע לי על שובו - זה להצטרף לרשת הטלגרם? בגדול, במקרה של האבא הספציפי שלי, בהתחשב בזה שהייעוד האמיתי של רשת הטלגרם הוא בעצם למכור סמים באנונימיות - זה לא כזה מופרך. אבל לאבא שלי היה חוש טכנולוגי לוקה בחסר וחוסר הבנה של המרחב הטכנולוגי (ואפילו סלידה ממנו).
"מידע שיש גופות של חטופים": פשיטה דרמטית של צה"ל על בית חולים בח'אן יונס | צפו
"ניסויים בבני אדם ובחייזרים": מה מתרחש מתחת לאדמת עיר קטנה בניו מקסיקו?
למעשה אני זוכר שהוא התגאה תמיד בזה שאין לו טלפון חכם והקפיד תמיד לרכוש סלולרי עם מקשים ענקיים שכוללים את הפונקציה שבזמן שאתה מקליד את הספרה ישנו מין קול מתכתי גנרי כזה שבוקע ואומר את הספרה. הוא אהב לשחק עם זה וללחוץ מספרים סתם ככה רק כדי לשמוע את הקול אומר את הספרות שוב ושוב. והוא גם נהנה מאוד להראות לכל אדם שפגש את מה שהוא החשיב לתגלית האדירה שלו. הוא היה מוציא את הסלולרי מהכיס ומתחיל להקיש את הספרות 1, 2, 3, 4, והקול הבוקע היה אומר אותם, ולפני שהיה מגיע לספרה 5 היה אומר בהתלהבות ״עכשיו תשים לב איך הוא אומר 5 כאילו הוא מופתע״, ואז הוא היה לוחץ 5 ומתפקע מצחוק.
באמת את הספרה 5 הקול הזה היה נוהג לומר בנימה מופתעת. ממש כאילו את הספרות 1,2,3 וכן הלאה עד 10, הוא ציפה שתקליד, אבל ברגע שהקלדת 5 הקול היה משתנה ואומר את הספרה בנימה מופתעת ומשתהה למדי. זה אומנם היה משעשע אך לא כמו שאבא שלי עשה מזה, לא עד כדי כך שצריך להראות את זה לכל אדם. בוודאי זה לא התאים כשיצא לנו להיפגש עם נשיא המדינה בזמנו שמעון פרס. זה לא הדבר הכי חשוב להראות לנשיא המדינה לאחר שהוא שואל אותך לשלומך.
בקיצור, היכולות הטכנולוגיות של אבי היו כל כך מוגבלות, שיותר היה לי קשה להאמין שהוא הצטרף לרשת הטלגרם מאשר לזה שהוא קם לתחייה - אם כי לא יצא לי לראות אף משיח בן דוד עם חמור לבן בסביבה לאחרונה.
אבל הייתי חייב להבין מה בעצם קורה פה. הלכתי לרשימת המועדפים שלי באנשי הקשר, שם עדיין מופיע על הצג במקום הראשון ברשימת המועדפים איש הקשר העונה לשם ״אבא״. בחודש מאי ימלאו עשר שנים ללכתו של אבי, ועדיין אני לא מצליח למצוא את הכוחות הנפשיים למחוק את מספר הטלפון שלו מרשימת אנשי הקשר. אולי אני אפילו פשוט לא רוצה למחוק את המספר. אולי זה אפילו נראה לי קצת כבגידה או לפחות מעשה לא יפה אם אמחק את המספר. כאילו שכחתי אותו לחלוטין.
הבטתי כמה שניות על הצג, לקחתי נשימה והתקשרתי ל״אבא״. מהצד השני גיליתי קול של מישהו שלא נשמע כמו אבא שלי אלא נשמע כמו בחור צעיר. ״אני רק רציתי לוודא שאתה לא אבא שלי״, אמרתי לו בגמגום. ״מה?״, הוא שאל, ״אתה שואל אם אני אבא שלך?״. השבתי ״כן״. ״לא נראה לי״, הוא אמר לי, ״אני עדיין צעיר לזה״. התחלנו לדבר, מסתבר שמדובר באדם מיוחד, בחור צעיר שעוסק בחינוך באומנות בפנימייה במרכז הארץ שבזמנו הפנוי כותב שירה ויוצר אומנות. הוא קיבל את מספר הטלפון הזה כשרכש טלפון חדש (מספר ממש שווה אגב), וכשהסברתי לו ממי קיבל את הטלפון הזה, הוא אמר שהוא קצת חיכה לרגע שבו אתקשר. מסתבר שבגלל אפליקציית ME, תלמידים שלו מהפנימייה קוראים לו "אסי דיין" כל הזמן כי זה השם שמופיע על הצג למי שיש לו האפליקציה הזו (ולכל הצעירים יש) כשהוא מתקשר.
חשבתי לעצמי שכמו הולדן קולפילד בספר ״התפסן בשדה השיפון״, שתוהה ״לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא״, כך אפשר לתהות לאן המספרים הולכים אחרי שהאדם הולך לעולמו. ומסתבר שהם הולכים. זהו גלגול הנשמות הטכנולוגי של עולמנו.
״אז להתראות, אבא״, אמרתי לו לקראת סיום, והוא צחק. קבענו להיפגש בקרוב בטקס של חניכת מוסד עתידי שהולך להיקרא על שם אבי. כלומר על שמו - כל עוד אנחנו מביטים על המציאות מבעד לאפליקציית ME ומבעד לרשימת אנשי הקשר שלי.
לאחר שניתקתי חשבתי לעצמי שאבא שלי היה מאוד אוהב את הסיפור הזה. לא כמו שהוא אהב להשמיע לאנשים איך הקול בטלפון שלו אומר את הספרה 5, אבל הוא היה אוהב.