לא ייאמן, אבל סמוטריץ' צודק. מהסיבות הלא נכונות כמובן, אבל השורה התחתונה היא הקובעת: בימים הקרובים אמורה להתכנס ועדה לאישור רכש שתי טייסות של מטוסים מתקדמים במחיר של 35 מיליארד שקלים. "מערכת הביטחון לא תקבל צ'ק פתוח אחרי כישלון 7/10. אם לא נלמד מטעויות, יהיה אסון", טען והטיל וטו על כינוס הוועדה. אני מניח שהוא רומז להצתה המאוחרת והתגובה המבולבלת של חיל האוויר בשעות הראשונות של הפריצה לעוטף, כולל השבתת טייסות זיק ומסק"רים וקשר לקוי עם כוחות הקרקע. למעשה הוא מכוון לדרישה הבסיסית של המתנחלים והיא חייל על כל רגב קדוש בגדה, טנק על כל בית בכפר ומטוס על כל שכונה.
אובייקטיבית, בהיעדר נ.מ. אויב, לחיל האוויר יש מטוסים למכביר. במאמץ להמשיך ולפרנס אגדות על יתרון טכנולוגי כמפתח לניצחון מול איום קיומי, אמרו 'גורמי ביטחון' (ל־ynet) ש"סמוטריץ' מכניס את הפוליטיקה לקוקפיט ושוכח שאנחנו במלחמה רב־זירתית" (רמז לאיראן). נכון, אבל מצבנו כיום הוא כשל חולה במהלך ניתוח קטיעת רגל ויד שמזמין לעצמו מקום לתחרות איש הברזל ב־2030, וכך מדינת ישראל משלימה את עסקת ה־F־35 להקמת טייסת שלישית.
לפני כחמש־שש שנים ישבתי עם אלוף (במיל') נמרוד שפר, שהיה אז מתומכי רכש ה־F־35. שפר הוא דוגמה קלאסית (וטרגית) לרקמה האנושית הבריאה של החברה הישראלית. בריאה, כי הוא דמוקרט ליברל ערכי, טרגית כי הוא חלק ממערכת ששועבדה למדיניות מטורללת. איך זה הולך יחד? יש ילדים זיגזג, כמו שכתב דויד גרוסמן. כיום שפר הוא דובר רהוט ורגיש של ההיגיון הלאומי והביטחוני. באותם ימים ב־2018 ניסיתי לשכנעו שסיפורי התקיפה באיראן הם קשקוש וישראל לא זקוקה לכלי הזה. דעתי לא השתנתה מאז אבל המציאות השתנתה. את הסיוע האמריקאי צריך לנתב כיום לכוחות היבשה שמתמודדים בין השאר עם מתנחלים שמנהלים קמפיין הצקה אלים נגד פלסטינים ובגלל המציאות שסמוטריץ' וחבריו תקעו לגרון הסרבן של החברה הישראלית.
אגב, גם אם סמוטריץ' צודק אין לו סיכוי. עסקת רכש בסדר גודל מעין זה מסובכת קצת יותר מעסקת רכש של קילו עגבניות בין מוכר לקונה. מעורבים בה פריטי אמל"ח נוספים, הסדרי סחר מכר של סחורות אחרות בין ישראל וארצות הברית, יש בה סעיפי הבטחת שימוש נאות באמל"ח (מותר להפציץ חופשי עם פצצות מצרפת או אנגליה אבל לא של ארצות הברית) הבטחת חוזים פדרליים למדינות מסוימות בארצות הברית שיש להן לובי ונציגים בסנאט ובקונגרס ושיקולים אסטרטגיים מעצמתיים.
הסיכוי היחיד של סמוטריץ' הוא שנתניהו יצא מבית החולים נואש יותר ובמצב פוליטי עגום יותר ממצבו הבריאותי. אולי יהיה נקמן יותר כלפי חיל האוויר (ארגון ה־555 שכולל מאות אנשי צוותי אוויר הוא ראש חץ תדמיתי נגדו ונגד הקואליציה שלו) ויש סיכוי שהוא יצטרף לסמוטריץ' רק בשביל הכיף הפרוורטי של לתקוע אצבע בעין של ביידן. וגם הוא לא יצליח למנוע אלא רק לדחות. מילא ה־F־35, אבל מניין יגיעו הברגים החלופיים לשאר מטוסי החיל? מהמחרטה של שמואל שועלי אללה ירחמו בעין שמר?