מאיזה חומר עשוי ראש הממשלה בנימין נתניהו? שאלה שבוודאי מנקרת בראשם של המוני אזרחי ישראל, שצפו במסיבת העיתונאים שלו בתחילת השבוע. המסך היה חצוי לשניים. ראש הממשלה מדבר, צד שמאל, ההפגנות המתלהטות נגדו, צד ימין.

המחאה הסוערת פוזרה: מפגינים ניסו לפרוץ מחסום בבית רה"מ; חמישה נעצרו
החזרה שנתניהו לא רצה שתראו, כספית לא נותר אדיש | צפו

מהאולפן הוא נסע לבית החולים לניתוח בקע בהרדמה מלאה, עם כאב ראש על שלל נושאים קיומיים. קודם לכן הקדיש שעתיים טעונות למשפחות חיילים חטופים. על הפרק ההכרעה בעניין חוק הגיוס של החרדים. המתיחות הגוברת עם גנץ ואיזנקוט. הקרע המתרחב עם בעלת הברית ארה"ב. האנטישמיות הגואה ברחבי תבל. ההסברה הכושלת. ומעל הכל - הדילמה הנוראה בעניין עסקת החטופים.

המחאה נגד הממשלה בסמוך לכנסת (צילום: גיל לוין)
המחאה נגד הממשלה בסמוך לכנסת (צילום: גיל לוין)

לבטח הוא מבין ששורש הרע הוא בעסקת שליט. בתמורה לחילוצו, 1,000 מחבלים - ובהם יחיא סינוואר בכבודו ובעצמו - יצאו לחופשי, חזרו לרצוח יהודים. אבוי לאותה עסקה. מאז אנו "אוכלים" אותה, כאשר אותו סינוואר הוליך את צבא המחבלים ל"מבול אל־אקצא".

הופעותיו של נתניהו במסיבות העיתונאים המיוחדות הן תמיד מרשימות, ענייניות, אפילו משכנעות. ועדיין בבתים רבים יש אנשים שעוצמים עיניהם כשדמותו צצה על המסך, אפילו נוטשים את החדר. אין סולחים לו. הכעס עליו עצום. הביקורת גואה. השנאה ברחובות בוערת. ועדיין האיש מפגין שליטה עצמית, קור רוח, שיקול דעת, מנהיגות. מציג סל של הבטחות לכניסה לרפיח, ללכידת ראש החמאס, לניצחון מוחלט, להחזרת החטופים. עליו חובת ההוכחה. יודע להתעלם מהפרשנים המוטים נגדו, בערוצי הטלוויזיה ובעיתונות. הקריאות הבוטות להתפטרותו ולבחירות מוקדמות, כמו עוברות מעל לראשו.

יגידו המבקרים, והם אינם חוסכים שבטם ממנו, כי האיש פועל אך ורק משיקולי טובתו האישית. מנגד, האזרח התמים יתמה, הזו טובה אישית, כאשר הוא טובע בים של בעיות ודאגות, אחריות כבדה שרובצת על שכמו וביקורת שמצליפה בו מכל הכיוונים? שנאה שכדוגמתה לא הוטחה בשום מנהיג בעבר. מה "טוב" בזה?

שלא כמנחם בגין, נתניהו אינו איש של דיכאונות, הוא רואה עצמו כמגן ישראל. הוא מעין שליחו של אביו ההיסטוריון. זרוע הביצוע, שמרבה להיכשל ויוצאת מכל בור. יודע להתנתק מרעשי הרקע, תהיה עוצמתם אשר תהיה. מדבר לכל העם, "אזרחי ישראל... יחד ננצח".
אין שאלה במסיבות העיתונאים שאין לנתניהו תשובה עליה. לעולם אינו מופתע, תמיד בקיא בחומר, בכל הנושאים שעל סדר היום. כפי שאמר לי נכונה מי שאמר: "החוסן המנטלי של נתניהו יוצא דופן".

זמן מה לפני 7 באוקטובר, יצא לאור ספרו "סיפור חיי". אף הוא לא צפה שאל סיפורו האישי וסיפור המדינה והעם, עומד להצטרף פרק קשה ומר מאין כמוהו. פרק שלבטח יכפיל כמותית את המהדורה הבאה, כי תיכתב. חצי שנה עברה והוא, כפוליטיקאי הכי מיומן, ממשיך לנווט את ספינת ישראל כאשר גלים עצומים מכל עבר, ובקיעים שמנסים לחורר בה מי מנוסעיה, מאיימים לטבעה. גם אם נתניהו אינו משמיע את המלים המפורשות "אני אחראי", הוא יודע שדי בכך שגדול האסונות והמחדלים אירע תחת ממשלו, כדי להפיל עליו את ה"תיק" האסוני. אבל עד אז, יעשה הכל לחלץ את ישראל מהבוץ. רק אני ואין בלתי – כך כנראה הוא מאמין - יכול לעשות זאת.