מהרגע שהחל המו״מ על מתווה העסקה, מתקיים מאבק מוחות, שהוא חלק מלוחמה פסיכולוגית שמטרתה להביא לשינוי ביחסי הכוחות. ממצב שבו ידה של ישראל הייתה על העליונה, בזכות הישגי התמרון והירי מהאוויר, הפכה ישראל למובלת.
במו״מ אין איזון בין הצדדים, יש צד מוביל וצד מובל. הרעיון, כמו בפוקר, הוא להקפיד לשמור את היתרון האסטרטגי שלך ולא לאפשר לצד השני לראות את הקלפים. אבל מעבר לזה - לא למצמץ, ולא לתת לצד השני לראות איך אתה מרגיש וכמה כואב לך. ככה אפשר לנצח, גם עם קלפים גרועים, רק שישראל נתנה לחמאס לראות את הקלפים שלה לאורך כל הדרך.
עכשיו נתניהו מנסה להביא לשינוי במצב עם האיום בכניסה לרפיח. הקלף של כניסה לרפיח הוא מהותי. אנחנו יודעים זאת כי זה הדבר היחיד שגורם לכך שחמאס ישובו לשולחן המו״מ. סינוואר כמובן רוצה לראות את סיום הלחימה. האסירים שלו לא מעניינים אותו במיוחד, ובכלל לא בטוח שהוא רוצה את ברגותי בחוץ משיקולים פוליטיים. הדבר המשמעותי היחיד עבורו הוא סיום הלחימה, כאשר הכניסה לרפיח מבחינתו היא קו אדום.
לנו נותר רק לקוות שהאסטרטגיה של נתניהו לא משקפת ניסיון לשמר את הקואליציה שלו, אלא שהוא באמת מנסה להביא לעסקה כמה שיותר טובה לישראל.
התרעות פיקוד העורף