סין איננה לבד. השבוע התברר, כי גם עיראק חזרה לשחק תפקיד במחנה הפלסטיני. כמו בימי סדאם, שהעניק חסות ובסיסים לפלגים חמושים וחיבק את הסוגייה הפלסטינית, כך גם בגדאד של ימינו. אולם עיראק איננה פועלת לבדה, אלא בהנחיה ודחיפה של איראן. בשבועות האחרונים נפתח בבגדד, הרחק מאור הזרקורים, הסניף העיראקי של הלשכה המדינית של חמאס. זהו מהלך של תקיעת יתד בקרקע העיראקית, ולא שלב ראשון בדרך לעזוב את קטאר. הסניף החדש יעסוק בענייני חוץ ודוברות, ויאויש בידי פעילים בדרג זוטר עד בינוני בחמאס.
זו התקרבות אסטרטגית מבחינתה של קטאר, ואם יצטרכו הקטארים יום אחד, בלחץ אמריקאי או כמתבקש מההתחממות ביחסיהם עם וושינגטון, לשלם בראשם של בכירי חמאס, הם לא יהססו לבקש מהם ללכת. חמאס לא רק מסכנת את ישראל. גם היא עצמה חיה בסכנת קיום. ועל כן, עליה לייצר לעצמה תעודות ביטוח רבות ככל האפשר. למרבה ההפתעה, היא איננה בודדה כלל בימים אלה. אם תסולק מדוחא, יוכלו ראשיה לבחור את ביתם החדש בטהרן, בבגדד, באלג'יר, בטורקיה, בצנעא או בביירות.
ומדוע ההתקרבות לסינים? כולם מחפשים לתקוע יתד כלשהי בימים אלה ברצועת עזה. לאט ובזהירות, אבל מגששים. גם האמריקאים. גם האיחוד האירופי. גם מדינות ערב. הם רואים את הפוטנציאל הכלכלי. חבל ארץ הרוס, שזקוק לשיקום, יהיה במוקדם או במאוחר אטרקציה למשקיעים. חמאס, מצידה, רוצה פיוס עם הפת"ח, והסינים מוכנים לנסות להביאה לשם. עבור חמאס, הפיוס הזה הפך לצורך קיומי – מה שלא ניתן להגיד על הרשות.
בתסריט הוורוד מכולם, אליו חותרת הנהגת חמאס, תשוב הרשות הפלסטינית לעזה. הם יותירו בידה את השלטון, אך יישארו ככוח לוחם. כך ירוויחו פעמיים ושלוש: גם ישרדו, גם יסירו מעליהם את עול הדאגה לאזרח, וגם יהיו בעלי המילה האחרונה בענייני חוץ וביטחון. ברצותם יוכלו לפגע בישראל, ברצותם ירגיעו. בדיוק כמו חיזבאללה בלבנון.
את כל זה יודע אבו מאזן, ועל כן הוא הכשיל את המהלך הסיני ושלח את חמאס להתייבש קצת בפינה. אולי גם קיבל שיחת טלפון מוושינגטון, ובה בקשה מנומסת להרחיק את הסינים מכל התערבות בסכסוך. יועצו המיוחד, מחמוד אל-הבאש, נשלח להשמיץ את היריבים, כדי שיידעו כולם מיהם שוחרי הפיוס הללו. "תנועת חמאס רחוקה מהדרך הנכונה ועסוקה בהפרחת סיסמאות", האשים אלהאבש, "מבחינתה, שרצח העם בעזה יקרה גם במקומות אחרים".
התרעות פיקוד העורף