כל המציאות, לכאורה, מצביעה על דינמיקה הפוכה. חמאס חוגג על ציר פילדלפי ורומז כי אלמלא גחמה זו של נתניהו, החטופים כבר היו בדרך הביתה. אבל עזבו חמאס. נשיא ארצות הברית, שנשאל אם נתניהו עושה מספיק למען השגת העסקה, השיב במילה אחת שלא מתירה מקום לפרשנות. "No", אמר ביידן, ותשובתו צולמה, הוקלטה ופורסמה.
חוץ מזה, לא נראה כי נותר בכיר במערכת הביטחון, בעבר או בהווה, שעוד לא התראיין וקבע כי ציר פילדלפי אינו נקודה אסטרטגית קריטית שבלתי אפשרי לוותר עליה לטובת שחרור חטופינו. מה עוד צריך לקרות כדי לקבוע סופית ורשמית כי נתניהו מציב תנאי בלתי ניתן לפתרון כדי שעסקת חטופים לא תקרה לעולם?
מכשול בדרך לברית
ביום שני השבוע כינס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים כדי לבסס ולבצר את עמדתו לגבי ציר פילדלפי. הוא דיבר במשך שעה, ועוד כחצי שעה ענה לשאלות העיתונאים. הזמן שהוקצה לשו"ת נגמר לפני שתורי הגיע. השאלה שלא הספקתי לשאול את ראש הממשלה הייתה: "אם אין עסקה, לא משנה באשמת מי - מה הלאה, אדוני ראש הממשלה? מה התסריט להמשך הדרך, לחודשים הבאים, ואולי – לשנים הקרובות?".
אם אין עסקה, ייאלץ צה"ל להמשיך בלחימה בעזה באותה עצימות (שהרי אין אפשרות - לא צבאית ולא כלכלית – להחזיר את התמרון הקרקעי ברצועה לממדים שראינו בתחילת המלחמה) ללא הגבלת זמן - או עד שלעולם יימאס סופית. ובהיעדר עסקה או מגעים לעסקה, זה עלול לקרות מהר מאוד. אז, הלחץ על ישראל יהפוך לבלתי נסבל, כולל סנקציות, חרמות נרחבים וכל מה שנתניהו לא רוצה לחוות בתור העומד בראש ממשלת ישראל.
מלחמת ההתשה בצפון תימשך גם היא ללא הגבלת זמן. עשרות אלפי תושבי הצפון ימשיכו להיות מפונים, נודדים בארצם ללא בית קבע. איראן תעצים את השקעתה בהקמת תאי טרור ביהודה ושומרון, בפריצת הגבול עם ירדן, בעידוד פיגועים, ובעיקר – בעידוד מלחמת ההתשה הבלתי נגמרת.
ולא שאין לזה פתרון, או לכל הפחות – אפשרות של פתרון. הוא קיים - האמריקאים מזמן הניחו אותו על השולחן: ברית אזורית אסטרטגית, חזית ביטחונית־מדינית שתשלב את הכוחות המערביים עם כוחות מדינות ערב הסוניות - זה הפתרון להתעצמות האיראנית, כפי שרואים אותו בוושינגטון וכפי שמוכנים לראות אותו גם בעוד מספר בירות חשובות. רק שהדרך להתנעת המהלך האסטרטגי הזה עוברת – מה לעשות – דרך סיום הלחימה ברצועת עזה. קרי – דרך העסקה.
סביר להניח כי כאשר נתניהו רואה מול עיניו את שתי החלופות הללו - היעדר עסקה והמשכה של מלחמת ההתשה, או עסקה - ושואל את עצמו, באיזה מצב אני רוצה להגיע לבחירות הבאות? – התשובה היא די מתבקשת. אם צודקים כל הטוענים כי מה שמעניין את נתניהו הוא המשך שלטונו ושרידות פוליטית (ובטענה הזאת אני לגמרי איתם), אזי רק העסקה וסיומה של מלחמת ההתשה מסוגלים להבטיח לו תוצאה פוליטית סבירה.
בתנאי שהמיקוח מתקיים
אם כן, הדרך הנכונה מבחינת נתניהו לנהל משא ומתן כדי לקבל עסקה סבירה (טובה היא לא תהיה, כשבתמורה לחיי אנשיך אתה מוותר על המשך המלחמה, נסוג ואף מחזיר לאויב רשימה ארוכה של מרצחים כבדים) היא לשמור על קלפי המיקוח, כל עוד המיקוח מתקיים. הוא לא משקר כשהוא טוען כי ציר פילדלפי מהווה נקודה אסטרטגית, צינור החמצן של חמאס.
נתניהו אמר דבר דומה במסיבת העיתונאים שקיים ביום רביעי עבור התקשורת הזרה. הוא טען כי "יהיה מוכן לשקול נוכחות זרה בציר פילדלפי בשלב השני של העסקה". יש להניח כי אם שורה של סוגיות אחרות, שאינן ציר פילדלפי, תיסגרנה בחדר משא ומתן לשביעות רצונה (עד כמה שאפשר) של ישראל - יימצא הנוסח לסוגיית ציר פילדלפי שאותו ישראל תהיה מוכנה לקבל בתור "פתרון מעשי סביר".
לפני כשבועיים נפגש בנימין נתניהו עם החטופות ששרדו את שבי חמאס ושוחררו בעסקה בחודש נובמבר אשתקד. הפגישה הודלפה כמעט במלואה, כך שלכולם זכור ציטוט שגרף ביקורת קשה על נתניהו. "איזו עסקה? יש עסקה על השולחן?". נתניהו, כמובן, חטף על הראש (ובצדק, כי פגישה עם שורדות שבי היא הכי לא הפורמט לעדכונים ביטחוניים). אבל עובדתית, המסר היה מבוסס. בישראל מעריכים, וההערכה הזאת עולה בדיונים ביטחוניים רבים, כי חמאס אינו מעוניין להגיע לעסקה. על כן, ברגע שישראל תוותר על נקודה א', הוא יוסיף דרישה לגבי נקודה ב'.
אם לא נגיע לעסקה, זה יקרה כי חמאס לא מעוניין בה. הקביעה מי האשם לא הכי מנחמת את המדינה, שלא מפסיקה לצפות לשובם של בניה. היא בעיקר תסייע להנהגת המדינה לקבל לגיטימציה להמשך הלחימה עד שיבשילו התנאים לסיומה. בתקווה שיבשילו.
התרעות פיקוד העורף