צה”ל ניהל השבוע היטב, ברמה הטקטית, את העימות מול האיראנים בצפון. אולם ברמה המדינית, האסטרטגית, נקלעה ישראל למארב מתוכנן היטב של הרוסים ובדרך לשם עשתה טעויות רבות.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, המבקש לייצב את המצב בסוריה, מנהל שם מארג מורכב של אינטרסים. העין הרוסית המפקחת לא אוהבת את הפעלתנות האיראנית, שלעתים עומדת בניגוד לאינטרסים רוסיים מובהקים, אבל האירועים האחרונים מוכיחים שהרוסים לא ימהרו לפעול בנחרצות נגד האיראנים כפי שישראל מבקשת.
שאלת המפתח הייתה ונותרה גמישות הפעולה של חיל האוויר הישראלי, במציאות שבה הסבלנות הרוסית לתקיפות חיל האוויר הולכת ופוקעת. אין ספק שההכרזה של דוברת משרד החוץ כי ישראל צריכה להפסיק את תקיפותיה בסוריה היא צעד חריג ביותר, המעיד על כך שהסבלנות כנראה כבר פקעה. אמירה כה נחרצת לא נאמרה בשום שלב במהלך הפעילות הישראלית נגד האיראנים בסוריה, גם לאחר המשבר הגדול בעקבות הפלת המטוס הרוסי.
תקרית הפלת המטוס הובילה להתקפה בוטה של שר ההגנה הרוסי סרגי שויגו נגד צה”ל וחיל האוויר. ועדיין, גם כשהדברים נאמרו בשפה קשה, הרוסים השאירו לישראל מרווח תמרון כדי שתוכל להמשיך לפעול. ואכן, למרות צמצום מספר התקיפות, חיל האוויר המשיך לפעול בסוריה ומנגנון התיאום המשותף של חילות האוויר של ישראל ושל רוסיה השתפר מאוד.
כך שלמרות האמירות הנחרצות אתמול, מוקדם עדיין לקבוע אם הפעם נפל דבר וישראל איבדה לחלוטין את היכולת לפעול נגד איראן וחיזבאללה על אדמת סוריה. שכן הרוסים, בדרכם, מבינים היטב את האינטרסים והקווים האדומים של ישראל ועדיין יש להם, לפחות בשלב זה, אינטרס בהמשך שיפור היחסים עם ישראל. זאת במסגרת ביסוס עוצמתם במזרח התיכון והוכחת עליונות על האמריקאים.
הרוסים לא פעם מנהלים את מדיניות החוץ שלהם בכמה ערוצים שלעתים אף נראים מנוגדים אחד לשני. מצד אחד אמירות נחרצות כלפי ישראל של משרד ההגנה או משרד החוץ, ומצד שני הסכמות מעט שונות בשיחות שבין ראש הממשלה בנימין נתניהו ופוטין. בכל מקרה, גם אם לא מדובר בכרטיס אדום, אין חולק על כך שמרחב הפעולה של ישראל הולך ומצטמצם. כעת צריך לברור היטב את המטרות שחשוב לתקוף, להבדיל מיעדים שניתן אולי לוותר עליהם לעת עתה.
במשבר כזה לא נותר אלא להתגעגע לפרופיל הנמוך, לצניעות ולשמירה על העמימות, מה שבאמת היה יכול לסייע בתקופה כזו. אלא ששילוב בין סיום הקדנציה של הרמטכ”ל הקודם גדי איזנקוט לבין ראש ממשלה בעיצומו של קמפיין בחירות ומאבק להישרדות פוליטית הוביל ליציאת שד העמימות – בעיתוי גרוע במיוחד מבחינתה של ישראל.