ארצות הברית הכריזה בקול רם את מה שידוע לכל אדם שוחר שלום: ההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון אינן נוגדות חוק בינלאומי כלשהו. הן בדיוק מה שהחוק הבינלאומי קבע עוד מימי הצהרת בלפור: ארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי, ולעם היהודי יש זכות לשוב לארצו, שאותה לא שכח כל הדורות. ארצו של העם היהודי היא ביהודה ושומרון לא פחות מאשר בין חדרה לגדרה.
יש בעולם הערבי ובמקומות נוספים, מי שמתוך עוינות ליהודים ובעיקר לציונים, לא מקבל את חוקיות ישיבתנו באותו אזור של ציון, או בכל חלק של ציון בכלל. ארצות הברית הכריזה עכשיו: שטויות. הכל חוקי. בדקנו היטב את החוק הבינלאומי, ואין בעיה. בעיתון האמריקאי "וול סטריט ג'ורנל" הופיע בשבוע שעבר מאמר שכותרתו הבולטת הייתה: פומפאו מרסק את מיתוס ה"כיבוש". כן, ככה, עם מירכאות במילה כיבוש. כותרת המשנה הייתה: "הטענה כי ההתנחלויות בישראל אינן חוקיות הייתה רופפת בשנת 1978 והיא מגוחכת בשנת 2019".
ה"וול סטריט ג'ורנל" הוא עיתון בעל השפעה, בעיקר בקרב בעלי הון ומנהלי חברות ענק אמריקאיות. האם בקרוב אכנס לאכול במקדונלד'ס? עד היום נמנעתי ככל האפשר מכך כי מקדונלד'ס ישראל לא פותחים סניפים ביהודה ושומרון. מי שמחרים ישראלים מעורר בי אי־נוחות מסוימת, ולכן דילגתי על הסניפים של רשת ההמבורגרים הזו. אולי עכשיו, כאשר ברור שאין יותר בעיה של חוק בינלאומי, ובהתחשב בעובדה שמקדונלד'ס היא בכלל חברה אמריקאית, יקומו סניפים גם באריאל, במעלה אפרים, באפרת או בקדומים? מה, לא מגיע גם להם לאכול ג'אנק פוד מקורי ולהשמין? זה חוקי מעכשיו.
כנראה שלא יפתחו את מקדונלד'ס יצהר בקרוב. די צפוי שההנהלה הישראלית של החברה היא יותר אנטי־התנחלויות מאשר ארצות הברית. אשמח להתאכזב לטובה. בינתיים, מזל טוב למתיישבים ביהודה ושומרון. ברכות ליהודים אשר גרים שם, ובעצם גם לערבים. ההתנחלויות הבנויות מייפות כל כך את השטח, שאני חושב שגם פלסטיני יכול לשמוח בהן.
טוב, אני לא תמים. בשבוע שעבר התפרסמה בעיתון הלונדוני בערבית "אל־ערבי אל־ג'אדיד", קריקטורה מאת עמד חג'ג. מצוירת נפלא. רואים בה את פרצופו של מייק פומפאו, שר החוץ האמריקאי שהכריז כי ההתנחלויות חוקיות. בציור, כל חלק ראשו העליון של פומפאו, המקום שבו שוכן המוח, הוא התנחלות. את ההתנחלות צייר הקריקטוריסט כגבעה של בתים קטנים עם גגות רעפים, ומעל בתים רבים דגל ישראל. ציור רב כישרון. אני מביט בציור ואומר לעצמי: איזה יופי. מצד שני, ברור שהכוונה של הצייר הייתה: איזו זוועה! כשהוא מצייר את פומפאו כאשר מוחו הוא התנחלות, הוא מתכוון לרעה.
כאשר מדברים על היחס החיובי בעולם להתנחלויות, צריך לנסות להשתחרר מרגש הנחיתות הישראלי, שבעטיו כאשר אוהבים אותנו אנחנו מקבלים בחילה וכאבי בטן. האוונגליסטים, למשל, אשר מונים מאות מיליוני נוצרים אוהבי ישראל בעולם - למעלה מ־70 מיליון מהם בארצות הברית בלבד - רואים כמובן בברכה את ההכרזה על חוקיות ההתנחלויות.
לקראת כתיבת טור זה יצרתי קשר עם כמה ממנהיגיהם. דיוויד פרסונס, מראשי "השגרירות הנוצרית הבינלאומית ירושלים", גוף המייצג את מיליוני הנוצרים האוונגליסטים ברחבי העולם, אמר לי כמה הם שמחים בהחלטה הזו. הם גם פרסמו הצהרה: "השגרירות הנוצרית הבינלאומית ירושלים בירכה את הצהרת הממשל בארצות הברית כי קהילות יהודיות בגדה המערבית אינן נחשבות בלתי חוקיות, תוך שהיא מגנה את עמדתו המנוגדת בצורה חריפה של האיחוד האירופי, שהחליט רק בימים אלה כי יש לתייג סחורות שמקורן בהתנחלויות".
יורגן בוהלר, גם הוא מבכירי מנהיגי האוונגליסטים, השוהה בימים אלה בפינלנד, אמר: "אנו משבחים את ממשל טראמפ על כי החזיר את ארצות הברית לגישה אמיתית ביחס לחוקיותן של הקהילות היהודיות ביהודה ושומרון. גישה זו תואמת יותר לחוק הבינלאומי ולזכויותיו ההיסטוריות של העם היהודי באזורים אלה, ותורמת יותר לשלום. במקביל, האיחוד האירופי נקט מסלול מאוד מדאיג בהחלטתו האחרונה לסמן סחורות שמקורן בהתנחלויות. עמדה זו לא רק מערערת את מאמצי השלום והדו־קיום באזור, היא גם מתקרבת בצורה מסוכנת לחרם היהודים הגרמני בשנות ה־30". חריף? נכון. הם כועסים.