בדרך הזו אין קיצורי דרך, ומה שלא הושג במשך שנים רבות בהסדרה מדינית הנתמכת בהרתעה צבאית, לא יושג כנראה במהלכי בזק ובהצהרות, במיוחד במציאות הפוליטית הסבוכה בישראל. הרעיון המסדר אליו שואפת מערכת הביטחון מול רצועת עזה הוא מצד אחד להרחיב את המהלכים הכלכליים מול רצועת עזה בצורה משמעותית - בהגדלת מכסת הסוחרים הנכנסת לישראל מעזה, בפרויקטים בינלאומיים, בהגדלת היצוא ועוד. זאת, כאשר בהמשך גם סוגיית הכנסת אלפי פועלים מהרצועה לעבודה בישראל צפויה לעלות שוב לשולחן הדיונים, כאשר צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים תומכים במהלך, לעומת השב"כ שמתנגד. הצד השני של המשוואה הזו היא בהחרפת התגובות הצבאיות לירי רקטות מעזה. קרי, לחץ צבאי מצד אחד, לצד פעולות כלכליות מאידך, כל עוד השקט נשמר.
בסביבתו של שר הביטחון, נפתלי בנט אמרו כי הוא הנחה את מערכת הביטחון לבצע תקיפה משמעותית על מטרות איכות של ארגון הטרור חמאס. בהמשך גם אמר בנט עצמו כי "דין טיל שלא פגע כטיל שפגע. מי שיורה - חוטף". לכאורה ניתן להבין מאמירות אלה שפעולת חיל האוויר אתמול בעזה שונה באופן מהותי מהדרך בה נהגה ישראל עד עכשיו בתגובה לירי הרקטות, בפועל, ככל שניתן להתרשם, זה עדיין אינו המצב ובוודאי שעדיין מוקדם לבשר על שינוי.
אומנם לעומת פעמים קודמות, בתגובה לירי, תקף חיל האוויר פעמיים ברצועה בחלונות זמן שונים במהלך הלילה ולא ברצף אחד. לאחר סבב התקיפות הראשון אף יצאה הודעת דובר צה"ל, שבדרך כלל מבשרת גם על סיום התגובה של צה"ל, אך הפעם חזר חיל האוויר לתקיפה נוספת. כך או כך, אין בכך כאמור שינוי מהותי בעוצמת התגובה של צה"ל ובבחירת המטרות שהותקפו. פעולה מהסוג הזה היא עדיין בבחינת תגובה בעוצמה נמוכה. אם כי יכול ובהמשך גם בכך יהיה שינוי. בינתיים מוטב לשקף את המצב כפי שהוא. בהצהרות אין משיגים הרתעה.
התרעות פיקוד העורף