הרב אליעזר ברלנד חשוד בכך שגבה כספים בתמורה להבטחות שווא לריפוי, וסיפק לחולים סוכריות מנטוס במסווה של תרופות. אני באמת ובתמים מאמין בברכת רב. אני באמת ובתמים מאמין בכוחה של האמונה לרפא, ויש לכך סימוכין מדעיים.
קיים תחום נרחב העוסק בהשפעת הנפש על הגוף, ואני אחד העוסקים בו, אבל אם אכן זו הייתה כוונתו של הרב - די היה בברכה, ומספיק להתפלל להבראת החולה ולשלומו. ללא תשלום, כמובן. בוודאי שלא ניתן להבטיח ריפוי, ובוודאי שאין זה מצדיק גזל של עשרות או מאות אלפי שקלים.
מן הסתם, לדעת הרב הצלת חיים אינה דבר של מה בכך. בהיותו גדול בתורה, המשנה היא נר לרגליו, ושנו רבותינו כי "אסיא דמגן במגן - מגן שווה". כלומר, רופא בגרוש שווה גרוש. אגב, יש הטוענים כי הרב כלל אינו מוסמך לרבנות, אבל קטונתי מלהחליט או מלקבוע בסוגיה הזו.
כאשר היקירים לנו חולים, אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי להציל אותם. אפילו במחיר מכירת בית וניצול שארית הרכוש. כמה קל לנוכלים חסרי מצפון לנצל את המצב העדין והשברירי הזה שבו נתון האדם בסיטואציה כזו.
הרב, בלי למצמץ, הגיע לבתיהם של החולים וגבה סכומי כסף גבוהים. לדבריו, לא נועד הכסף לשימושו, חלילה, אלא לחצרו - ואז לא יכול היה להסביר כיצד הגיעו הכספים לחשבונות הבנק שלו ושל מקורביו. קשה לי להבין את כל עדת מאמיניו שנוהרת אחריו לבית המשפט אחרי שהורשע בעבירה שאינה רק פלילית לפי חוקי המדינה, אלא אף חמורה מאין כמותה לפי חוקי התורה.
האם בעזרת השם מותר לפגוע מינית או לעשוק אומללים? עורך דינו של הרב מבקש רחמים על מרשו, שכן הוא אדם בן 82 במצב רפואי רעוע, ועוד הגדיל ואמר שהריפוי נמצא בעולם הרוח. כנראה שהכוונה ל"לופט געשעפטן", או ל"כוסות רוח למת".
יותר מכל מרגיז אותי וכואב לי שבהבטחותיו השקריות מנע הרב ברלנד מהחולים לקבל טיפולים כימותרפיים, ביולוגיים ואחרים שאולי היו יכולים להצילם או לפחות להאריך את חייהם.
מרגיזה אותי התנהגות מאמיניו. כנראה שאכן הולך הזרזיר אצל העורב. בושה לקהילה שזהו הרב שלה. בושה לרב שאלה הם מאמיניו. בושה למוסד הרבנות שאדם כזה נקרא רב בישראל.