לאחר קרוב לשנה, חלק מהעובדים מתרגלים למענקים המסממים של הממשלה, המרעיפה עליהם כסף - ולכן חלקם לא מעוניינים לחזור לעבודה.
בעסקים שבהם יש יותר מ־250 עובדים, כ־17% מאלה שיצאו או הוצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת) לא רוצים לחזור לעבודה, כך לפי סקר חדש מתחילת החודש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היא הלמ"ס. מכלל העובדים, 193,000, כ־12%, אינם רוצים לחזור מהחל"ת. עלותם של כלל תשלומי החל"ת, ששולמו באמצעות הביטוח הלאומי, הגיעה עד סוף דצמבר לסכום עתק של 10.55 מיליארד שקל, כך לפי נתוני החשב הכללי במשרד האוצר.
הענף שבו ישנו השיעור הגבוה ביותר של עובדים שיצאו לחל"ת וממאנים לחזור לעבודה הוא דווקא ענף עם שכר גבוה - השירותים הפיננסיים - עם כ־38% שלא רוצים לחזור מחל"ת, בעוד מתוך הנמצאים בחל"ת, לחברה אין עוד יותר צורך ב־41% מהם. אלא שבענף זה רק 1.2% מהעובדים נמצאים בחל"ת.
בתעשייה, למעט תעשיית העילית, 11% מהעובדים לא רוצים לחזור לעבודה מחל"ת, והחברות התעשייתיות אינן רוצות להחזיר 62% מהעובדים בחל"ת. בתעשייה, ככל הנראה, חברות גילו כי עדיף להשתמש ברובוטים ולהתייעל, אולי גם בגלל ירידה בהזמנות.
בתעשייה, 7.4% מהעובדים נמצאים בחל"ת. בתעשיית ההייטק 8% מהעובדים לא רוצים לחזור מחל"ת, ואילו לחברות אין צורך כרגע ב־44% מהעובדים בחל"ת. אלא שחלקם של העובדים בחל"ת הוא רק 1%. כלומר, משבר הקורונה כלל לא פגע בתעשיית ההייטק, המחזיקה את ישראל.
בבינוי, 10% לא רוצים לחזור מחל"ת. לעומת זאת, החברות לא מעוניינות להחזיר 52% אחוז מעובדי הענף הנמצאים בחל"ת. אולי המיכון והאוטומציה יחליפו העובדים? חלקם של העובדים בחל"ת בענף הבינוי הוא כ־8%.
נתון מעניין נוסף מגיע מענף שירותי המזון והמשקאות, שבו 15% מהעובדים לא רוצים לחזור מחל"ת, ואילו לחברות בענף אין צורך כרגע ב־33% מהעובדים בחל"ת. בענף המזון, כ־38% מהעובדים נמצאים בחל"ת. במסחר הקמעונאי, כ־10% לא רוצים לחזור מחל"ת, ולחברות אין צורך ב־52% מהעובדים בחל"ת. כ־27% מהעובדים במסחר הקמעונאי נמצאים בחל"ת.
הכשרה מקצועית
על סמך נתונים אלה היה מצופה ממשרד האוצר לעזור רק לענפים שנפגעו בשיעור חד ולדרוש מהם להעביר עובדים שלהם ועובדים חדשים הכשרה מקצועית תוך־מפעלית, להגביר את האוטומציה, המיכון, המחשוב הכבד וכן להעביר את העובדים - גם המבוגרים - קורסים באוריינות דיגיטלית כדי להתייעל.
אלא שבמקום להרחיב את ההכשרה המקצועית שעליה הוציא האוצר בתקופת הקורונה רק כ־280 מיליון שקל, הממשלה רוצה לפזר כסף מהר, בקלות ולכל, גם לאלו שכלל אינם תורמים למשק. מאות או אלפי שקלים מענק למשפחות וילדיהם עד לעשירון השביעי, למה לא? שיחייכו לקראת הבחירות הקרבות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ מבקשים לקנות קולות לקראת הבחירות במרץ, ולכן הכריזו על תוכנית מענקים נוספת לציבור ולעסקים. אולם מה שהם מכנים "תוכנית כלכלית" אינו אלא פיזור מיליארדי שקלים שלא לצורך, ללא תועלת, ללא בחינת עלות־תועלת, ללא מיקוד.
מאז קום המדינה ועד 2020 הייתה תוכנית כלכלית בסיסית לכל שנה במסגרת חוק התקציב. תקציב המדינה הוא למעשה תוכנית כלכלית מוצהרת של הממשלה, באישור הכנסת, בכל התחומים - ביטחון, ביטחון פנים, בריאות, חינוך, תעשייה, סחר חוץ ועוד. בתקופת משבר כמו זו שבה אנו נמצאים, התקציב צריך לדאוג, למשל, גם לתקשורת מיטבית בזמן שעובדים יותר מהבית ולסיוע לאוכלוסייה החלשה שקשה לה להתמודד בחיי היומיום.
אבל נתניהו לא רצה להעביר תוכנית כלכלית בסיסית, המקובלת בכל אומה בעולם המפותח, דהיינו את התקציב. הוא פועל מחוץ לתקציב המדינה, במעין קפסולות שהלכו והתרחבו - מסיוע במשבר נגיף הקורונה ועד לשוחד הבחירות הנוכחי.
לפני שראש הממשלה ושר האוצר רקחו את מה שהם מכנים "תוכנית כלכלית", טוב היו עושים טוב לו נטלו קורה מבין עיניהם והיו מיישמים ומוציאים לפועל את תקציב המדינה, חד וחלק, ללא תעלולי בחירות, הברורים כשמש ביום חורפי של 2021.
התמרוץ להחזרת מובטלי הקורונה, לפי הצעת התוכנית, מיועד דווקא לאלה שלא עבדו 80 יום ברציפות, עד 20 בדצמבר. וכך, מי שניסה לעבוד והצליח, אך שוב נפלט ממעגל העבודה ולכן לא השלים 80 יום ברציפות - בניגוד לאותם הממאנים לחזור מחל"ת שהוזכרו לעיל - דווקא הוא לא יזכה במענקים הנדיבים.
מיליארדי שקלים רוצה נתניהו להוציא מהקופה הציבורית הגירעונית, על חשבון החרוצים שירכשו השכלה, מיומנויות, יעבדו וישלמו מסים, גם מבין נכדינו ונינינו. זאת בעוד חלוקת "המן" לכבוד הבחירות היא לכל משפחה באשר היא, גם למי שלא מקיימים את מצוות משרד הבריאות למניעת הפצת נגיף הקורונה, אבל כן מקיימים את מצוות רבניהם, שלמעשה קראו למרד בריבון.
מצוקת דיור
אוכלוסיית ישראל גדלה בשיעור המהיר ביותר בקרב מדינות הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, הוא ה־OECD - כ־2% בשנה. הביקוש לדירות עולה בהתמדה והבנייה יורדת, אף היא בהתמדה. ב־12 החודשים עד נובמבר, הביקוש לדירות היה 53,045, עלייה של 3,095 דירות, וזאת למרות שנת הקורונה הקשה, שהפחיתה מאוד את ההון והכסף בידי הציבור. בשנת 2019, לעומת 2018, הביקוש לדירות עלה ב־10,477 דירות - ל־51,517 דירות. ומה קורה בפועל? הבנייה למגורים ירדה בשנה שעד לספטמבר לעומת שנה קודם לכן ב־5.4%.
כך הציבור לא ימצא קורת גג בשנים הקרובות, פשוט משום שיהיו פחות דירות מהנדרש בגלל הזנחת הממשלה, שלא מעודדת מיכון ואוטומציה והכשרה מקצועית בענף הבנייה. במקום לפזר כסף לכל דכפין, היה מקום לעשות עם הקבלנים הכשרה מקצועית בתחום גם לישראלים, כדי שנהיה תלויים פחות בזרים ובפלסטינים. כרגע אי אפשר להחליף את הזרים שנתקעים פה בגלל הסגרים, וישנה העלמת עין ממסיגי גבול פלסטינים שאולי גם חולים בקורונה (מובן שישנם עשרות אלפי פלסטינים הנכנסים לישראל לעבודה כחוק).
במקום להתנות את החזרה לעבודה בהכשרה מקצועית בענף הבנייה ובהכשרה תוך־מפעלית בענפים אחרים, האוצר, ללא תקציב, מייחד שכר נדיב - ללא התניות. הרי אין זמן, צריך לפזר כסף ומהר כדי שהעם יתענג על האתנן בדרך לקלפי.
חלק מעשרות אלפי העסקים שנמוגו בשנה האחרונה בגלל נגיף הקורונה והסגרים שנלוו אליו לא יוכלו להתאושש. פשוט משום שבטווח הארוך הם לא יוכלו לעמוד בהתחייבויות שהממשלה מבקשת להטיל עליהם. שר האוצר רוצה לפתות אותם ליטול עוד הלוואות בערבות המדינה לתקופות ארוכות יותר, עד עשר שנים. אבל נזכיר, אם זה לא ברור, חובות צריך להחזיר. ואם הם לא יוכלו להחזיר חובות, המדינה תשלם. כלומר, בניהם ונכדיהם של החרוצים והעמלים בחברה הישראלית.
כ"ץ, שר האוצר הנוכחי של ממשלת המעבר, מוכן להמר גם במתן הלוואות לעסקים בסיכון גבוה. זאת, אף שכלל לא בטוח שהוא יישאר שר האוצר ושהוא עצמו יידרש למצוא מקורות תקציביים למימוש ערבויות המדינה להלוואות אלה. בכלל, 20% מהעסקים, לא כולל ענף המלונאות, מסרו כי יש להם קשיים בגיוס הון ומשום כך הם אינם מתכוונים להשקיע. מדובר בעיקר בעסקים קטנים עד 100 עובדים.
הענף שבו חוסר המימון להשקעה בולט הוא ענף הבינוי, שאינו מצליח לעמוד ביעדיו לאוכלוסייה, כאמור לעיל. 32% בענף הבנייה טוענים כי יש להם קשיים בהשגת מימון. ענף נוסף שבו אומרים הנסקרים כי לא ישקיעו בגלל קשיי מימון הוא התעשייה המסורתית, שם כרבע לא ישקיעו מסיבה זו.
אפשר לתת ערבויות מדינה להלוואות לעסקים, אבל רק במסגרת תקציב המדינה, שלא קיים. אפשר לתת ערבויות של המדינה להלוואות, בהתניה שהחברה או העסק יעברו מהפכה בתחום העלאת הפריון באמצעות ציוד מודרני, מכונות חכמות, רובוטים ומחשוב כבד. ללא העלאת הפריון, החברות נוטלות ההלוואה ונוטלות הסיכון החלקי לא יוכלו לעמוד בתחרות וביעדי רווח שיאפשרו החזר הלוואות.
במקום לעשות סדר אחת ולתמיד בנושא הארנונה לעסקים, לאחר בדיקה של מומחים שידונו בסוגיה מכל צדדיה, מציעים לעסקים גם מענקים וגם הלוואות - עד יעבור זעם. כלומר, העיקר להרגיע את העסקים לקראת הבחירות ושמנהיגיהם לא יעברו בגלוי, כפי שחלק עשו, למפלגות המתחרות בליכוד. מענקים הן כמוסות הרגעה ואין להם יכולת לפתור את בעיית העסקים הקטנים והבינוניים, שאין בכוחם להתמודד עם שלל זרועות התמנון של השלטון שכל אחת מבקשת, בצדק מבחינתה, דרישות חוזרות ונשנות, הן מבחינת הרישוי והן מבחינת העלויות - והכל תוך משיכת רגליים ועלויות אדירות לעסקים.
אז הבטיח
ראש הממשלה קורא שוב להקמת מנגנון ל"רישוי עסקים" במסלול קל, לפי שעה בהצהרה בלבד. נתניהו כבר הבטיח בעבר כי ישראל תתקדם כמו שאר המדינות המפותחות ושגם בה יהיה אפשר לפתוח עסק בתחנה אחת בלבד. אז הבטיח.
בוא נראה כיצד הממשלה תתמודד עם כל הרשויות שציבור העסקים צריך להתמודד עמן: מס הכנסה, מע"מ, מכס, ביטוח לאומי, רשות מקומית, משרד בריאות, המשרד לאיכות הסביבה. וזאת כאשר במקביל בעלי העסקים צריכים להתמודד עם החזר הלוואות ופיתוח עסקי. על פי מדדים של ה־OECD, עסקים בישראל נדרשים לבזבז זמן רב וכסף רב כדי לענות לדרישות השלטוניות, הרבה יותר מהממוצע העולמי.
בימים אלה נוצר כאוס בבתי החולים, שמתקשים לעמוד על רגליהם, תרתי משמע. האחיות והרופאים עובדים מסביב לשעון ובתי החולים מתקשים לשלם לספקים עבור הציוד והתרופות הנדרשים לתקופה הרת אסון זו. אבל נתניהו וכ"ץ מתעלמים ממצוקה אמיתית זו. הם מעדיפים לפזר כסף קל, ללא מבחני הכנסה שהיה זמן למסדם בשנה האחרונה (וזאת בניגוד להעברת הכספים הבהולה והמוצדקת עם פרוץ המגיפה). בשביל מה לדאוג לבתי החולים? הרי מספר בעלי זכות ההצבעה בהם נמוך בהרבה ממספרם בציבור הכללי.
כך נוצר כאוס, מפני שהאוצר כלל לא התייעץ עם בנק ישראל בנוגע לנדרש למשק בימים אלה. ניירות "התוכנית הכלכלית" ניתנו לבנק המרכזי, היועץ הכלכלי הרשמי לממשלה על פי חוק, ממש ברגע האחרון. אבל למי אכפת, הרי גם בבנק ישראל מספר בעלי זכות הצבעה לכנסת הוא נמוך.
נוצר כאוס מתמשך גם בענף המלונאות והתיירות, כולל חברות התעופה, ומדובר במשבר שכלל לא ברור כיצד ואם ייצאו ממנו. נוצר כאוס במערכת החינוך, לא רק בגלל הסגרים, אלא גם משום שבמשך שנים, ממש עד לאחרונה, לא הונח פס רחב לאינטרנט בשל ויכוחים אינסופיים שהיו בין חברות התקשורת למשרד התקשורת והאוצר. שלא לדבר על מחסור במחשבים ניידים במשקי בית כדי לאפשר למידה מרחוק. אבל בעצם, מה זה חשוב בכלל, הרי לתלמידים עד גיל 18 אין בכלל זכות בחירה לכנסת. נוצר כמובן כאוס גם בתיאטראות, בענף הבידור ובענף המסעדות. אבל שוב, כמה בעלי זכות בחירה כבר יש להם?
בקיצור, יש בחירות ב־23 במרץ, ואפשר יהיה לתקן את העיוותים במשק באמצעות תקציב מדינה שיעבור כנדרש בחוק בכנסת ה־24. ואם לא, לא נורא, אולי בכנסת ה־25, לאחר בחירות בסתיו השנה. ממילא אנו כבר מסוממים ממערכות הבחירות.