1. אני מבקש בשמכם לקוד לרגע קידה בפני הרב דניאל אדרי, אב בית הדין הרבני בחיפה. בתוך ארבעה ימים, בהליך מהיר וקשוח, מנע הרב את תעלוליו של העבריין אביעד משה ונתן גט לשירה איסקוב, האישה האמיצה שהישירה מבטה למצלמה וסיפרה לנו כיצד ניצלה בנס מטבח בידי ״בעלה״. והאישה הנפלאה הזאת, שכל צלקת בגופה, בנפשה ובפניה היא צלקת בגופנו, בפנינו ובנפשנו, גרמה לנו לחוש שאנחנו קיבלנו את הגט ביחד איתה.
אני קד קידה, כי מדובר ברוח אחרת, חריגה, חשובה ורלוונטית מאוד של בית הדין הרבני, שנראה כי במקרה זה בתוך עמו ישב. אבל המהלך הראוי, הטבעי והחיובי הזה טובל בנהרות של דם נשים שנרצחות כאן בזו אחר זו בידי בעליהן, שמאבדים שליטה, צלם אנוש, שכל ישר ומוסר. זהו אתגר לאומי: את התופעה הזאת צריך לעצור ומיד.
2. הציבור מבולבל, טובע בים של נהלים ותאריכים לגבי מועדי החזרה לשגרה, וגם מהחלוקה לצבעים, שחוצה לעתים ערים ושכונות. בעוד חיל האוויר שלנו טס על F35, מקרטעת ממשלת ישראל על ספיטפייר בכל הקשור לתרבות ניהול המשבר, פיתוח תובנות ולקחים ופיתוח אפליקציה אחת פשוטה.
חוסר הניהול והתמהיל המנוגד בין הדרג המקצועי לפוליטי הביאו לכך שאין עדיין בנמצא שום תמריץ למי שכבר התחסן בשני חיסונים. לא במסעדות, לא בבתי מלון, לא בתרבות ולא בספורט. כשבישראל 3 מיליון מחוסנים, מתחילים רק כעת לפתוח תו ירוק רלוונטי. איפה היו ארבעה חודשים? למה לא עבדו על אפליקציה? וכעת הם מודיעים שהכל ייפתח ב־23 בפברואר, יומיים לפני פורים, ואז יגידו שמבקשים לדחות לאחר החג כדי להימנע ממסיבות וממשלוחי מנות, ושוב נהיה מבולבלים.
ומנגד עומדים בעלי המסעדות, המלונות, הקניונים וחברות הסחר, נאנקים ולא מבינים מה קורה. הם, שהיו אחראים וממושמעים יותר משרי הממשלה, עומדים חיוורי פנים ומבקשים תשובה. ותשובה אין. רק תחזוקת שבר, בדיות ופוליטיקה קטנה.
3. פתיחת משפטו של נתניהו השבוע גרמה לי לתחושה מעורבת של עצבות מהולה בשמחה. עצבות, משום שאינני שמח לראות ראש ממשלה שעומד בתא הנאשמים עם שלושה כתבי אישום, לאחר שכבר היו כאן בכלא נשיא מדינה, ראש ממשלה, שרים ורבנים. זה באמת מעציב אותי מאוד.
ושמחה על שום מה? על כך שמערכת אכיפת החוק שלנו ובתי המשפט לא קרסו תחת גלי ההשמצות, הביקורת, הדה־לגיטימציה והמניפולציות שהופעלו ומופעלים נגדם מצד נתניהו, פרקליטיו, חברי סיעתו ושופרותיו.
המערכת הזאת איננה חפה מטעויות, וצריך לבצע בה התאמות ותיקונים, אבל אנחנו בהחלט יכולים להיות גאים בה ובאנשיה, שראשם לא שח ולא יכוף לרוח.
4. ממשלת ישראל, כך פורסם, עומדת להשקיע מיליוני שקלים במאבק בפייק ניוז נגד החיסונים. נראה לי קצת מוגזם, אבל ישנה בהחלט בעיה. השבוע קיבלתי הודעת פייסבוק שפרסמה אחת בשם שרית ארז, שדיווחה שבהלל יפה בחדרה מאושפזים במצב קשה 30 חולים, מורדמים ומונשמים, וכולם לאחר חיסון שני.
נבהלתי והתקשרתי למנהל בית החולים ד"ר מיקי דוידוביץ', שאמר שאכן יש 30 חולים במצב קשה, אבל אף אחד מהם לא אחרי חיסון שני. ואז הבנתי שהחולים האמיתיים הם אלה שמפיצים את המידע הרע והשקרי הזה ופורטים ברוע לבם על מיתרי הרגש והחרדה של עם ישראל בשעתו הקשה. לא צריך כאן קמפיין במיליונים, צריך מעצרים או אשפוז כפוי.
5. מערכת הבחירות שלפנינו תהא מוזרה וראשונה מסוגה. ראשית, לראשונה מאוים נתניהו מימין־מרכז ולא משמאל. אויביו העיקריים הם בנט, סער ואלקין, ליברמן ולפיד. אגב, שלשלת ראשי מפלגות השמאל־מרכז כולם עיתונאים לשעבר (לפיד, מיכאלי והורוביץ').
שנית, הציבור מאס בפוליטיקה ובפוליטיקאים, וישנו חשש שאחוזי ההצבעה יהיו מהנמוכים בתולדות המדינה, ולא רק בגלל הקורונה והחשש לעמוד בתורים, בעיקר מצד מבוגרים.
אני למד מפה ושם שנתניהו מטיל כבר ספק במידת התבונה שעמדה בבסיס החלטתו ללכת לבחירות. הוא מנסה לבנות ממשלת 61 לחסינות, אך בלעדיה ילך הביתה - הוא לא יהיה פרטנר לקואליציה חליפית. מה שכן יכול להיות הוא שסער, ליברמן ובנט, יחד עם לפיד, העבודה וכחול לבן, ובהימנעות של הרשימה המשותפת (מה שנשאר ממנה), יצליחו ליצור גוש חוסם מול נתניהו ואז ילכו לשריו בראשות כ"ץ או אחר ויאמרו להם: הפלנו ממשלת ימין, וזה לא קל לנו. קחו לכם שבוע, שלחו את נתניהו הביתה והיכנסו לקואליציה יחד איתנו, שכן זה יהיה מצחיק שבכנסת שבה 80 מנדטים של הימין, הליכוד תשב באופוזיציה.
על מנת להבין את עוצמת המשמעות של ישיבת הליכוד באופוזיציה צריך להבין את עומק ביסוסה בשלטון של המפלגה, שעקפה כבר מזמן את מפא"י וששכללה מאוד את השיטה שלה. אנשי הליכוד יושבים כבר עשרות שנים על הפטמות בממשלה, בכנסת, ברשויות מקומיות, בשגרירויות, בחברות ממשלתיות ובתאגידים. ואז, באפשרות שכזו, תצטרך הליכוד להחליט – נתניהו איתנו בראשות האופוזיציה או אנחנו בשלטון בלעדיו.
ועד אז, הבחירות שלפנינו אינן על עתיד השטחים ולא על הגולן, לא על ירושלים ולא על החינוך והבריאות. הן אך ורק על השאלה: חסינות לנתניהו, כן או לא?
6. באיחור אופנתי של מספר שנים הגיע "האביב הערבי" לישראל, ונחת בהפתעה כברבור שחור על כתפיהם של חברי הכנסת הערבים. בפעם הראשונה, ובעוצמה גבוהה, הרחוב הערבי תוסס ולא רק בגלל נתניהו, תעלוליו, שריוניו והאהבה הגדולה שהחל להרעיף על ערביי ישראל.
התסיסה נובעת בעיקר מתחושתם של רבים מאזרחי ישראל הערבים שהמנהיגות שלהם לא מספקת להם את הסחורה, לא דואגת לשילובם בחברה הישראלית, לא מקדמת אותם או את המלחמה בפשיעה. ובנוסף, אני מעריך שההתנגדות של הסיעות הערביות להסכמי השלום בין ישראל למדינות המפרץ לא הייתה על דעת המצביעים שלהן. רבים ברחוב הערבי לא מבינים כיצד הם יכולים להתנגד להסכמי שלום במזרח התיכון.
לתוך האביב הערבי הזה נכנסים כמובן נתניהו ומנסור עבאס, שפירק את המשותפת ומשמש (אם יעבור את אחוז החסימה) עבור נתניהו עתודה לממשלת חסינות.
בשבת האחרונה עברו ברחובות באקה אל־גרבייה מכוניות משולטות עם כרוז שהפציר "אל תצביעו לנתניהו, הוא משקר לכם", מה שמלמד שראש הממשלה די הצליח, ושאם ערביי ישראל יהפכו למבולבלים ואדישים ויישארו בבית – הוא יהיה די מרוצה.
7. התלבטתי השבוע אם עדיף שיואב גלנט ישמש כשר חינוך בתקופה שאין לימודים או דווקא כשיש. אני עדיין מתלבט.
8. בני בכורי אורי, מנהל בענף המלונאות בהכשרתו, תוארו ונשמתו, עזב השבוע את רשת פתאל שבה עבד בשנים האחרונות ועבר לרשת המתפתחת בראון, שמפעילה מלונות בוטיק. ואני, שמרן שכמותי, שלא היה מעז לזוז מרשת ותיקה, גדולה ויציבה, התבוננתי בו בהערצה ובהשתאות גאה, על היכולת לקבל החלטות, ליזום, לשנות, להתנסות ולצבור חוויות וניסיון. אחלה דור ואחלה בן. בהצלחה לך, אורי.
שבת שלום.