1
גם בסבב הלחימה הזה לא יהיו לצערנו מנצחים. מול ארגוני טרור יש רק מפסידים יותר ומפסידים פחות. חמאס כמובן יפסיד יותר, הרבה יותר. אבל נא לא להיעלב - ישראל לא ניצחה ולא יכולה לנצח בעימות כזה. לצד המכה המשמעותית שהנחית צה"ל על חמאס, סביב הרצועה תמשיך להתקיים מציאות ביטחונית מורכבת.
הבעיה העזתית נותרה מדרום לנו, והיא תלך ותגדל, ותחייב טיפול שורש ולא סתימה: או מבצע קרקעי דוגמת חומת מגן (שאף אחד לא רוצה ולא מוכן אליו); או הסדרה מדינית שתקנה שקט לאורך זמן ותאפשר הקמת פרויקטים, אמצעי ייצור ופרנסה, תשתיות ומרקם חיים סביר, שיביא את העזתים להבנה שיש להם מה להפסיד.
הסבב האחרון נכפה עלינו והפתיע אותנו, והוא תוצאה ישירה של מדיניות רפה ורופסת של 12 שנות אי־עשייה, אי־חשיבה אסטרטגית וניסיון לטאטא את הבעיה אל מתחת לשטיח. ישראל לא צריכה לצאת מהמבצע עם "תמונת ניצחון" אלא עם מדיניות ברורה שיש להחליט עליה, לפרסם אותה וליישם אותה, משהו כמו המדיניות בצפון: אם יש בניית יכולת מאיימת, מנהרת תופת, מפעל ייצור טילים – הורסים מיד. לא מחכים לסבב הבא.
2
"תמונת ניצחון" הפכה במקומותינו תחליף לתוצאה ולניצחון עצמו. המושג הזה נולד בלבנון השנייה, כשצה"ל ניסה לנעוץ דגל בבינת ג'בל. שלוש פעמים הכריזו בצה"ל ש"כבשו" את הכפר ונעצו בו את הדגל, עד שהתברר שלא בדיוק.
בעופרת יצוקה, כדובר צה"ל, ביקשתי לא לחפש לי "תמונת ניצחון". אינני מאמין שיש מבצע טוב שיש לו הסברה רעה או להפך. אכן, עניין התודעה במערכה הוא חשוב, אבל צריבת תודעה מתבצעת דרך הבנת היריב את המחיר הגבוה שהוא שילם עבור תוקפנות. "אסטרטגיית א־דאחיה", למשל, הייתה צריבה בתודעה. לעומת זאת, "תמונת ניצחון" היא גחמה של הפוליטיקאים שסבורים שהסברה היא תחליף למדיניות.
כשצה"ל מכה בחמאס, במנהיגיו, בתשתיות ובמאגרים, נצרבת תודעתם של "יושבי היציע" בלבנון ובמקומות אחרים. שם אמורים להבין היטב את עומק החדירה המודיעינית ואת עוצמתו של צה"ל.
3
כשהייתי כתב צבאי בסוף שנות ה־80, היו בעזה כ־800 אלף פלסטינים. כיום חיים שם כ־2 מיליון איש שלא עומדים ללכת לשום מקום. לפתחו של הדרג המדיני תעמוד הדילמה - וככל שיברח ממנה היא תרדוף אותו - ועיקרה: מי שמכה בחמאס בצדק רב ומחליש אותו, יצטרך לחזק את הרשות הפלסטינית ואת כוחות המודיעין והביטחון שלה. כי אין חלל ריק. אם ישראל לא תוודא שיש רשות חזקה, יציבה ומצוידת, היא תקבל את חמאס גם בגדה.
בעניין הזה אין לממשלת ישראל שום אסטרטגיה. הבעיה הפלסטינית צומחת ואנחנו מורישים אותה גדולה ומתעצמת לילדינו ולנכדינו.
4
השבוע, כשהתבררה עוצמת החדירה המודיעינית אל תוככי חמאס, נזכרתי בסא"ל מ', קצין יחידת המודיעין המיוחדת שנפל בקרב עם מחבלים במהלך משימת איסוף מודיעין בעזה לפני כמה שנים. שמו ותמונתו נאסרו לפרסום. הוא וחבריו אנשי הסוד והסתר הם שמקנים לצה"ל את היכולות המיוחדות. זו עבודת נמלים, ולא אחת אנחנו משלמים בחיי אדם עבור המידע היקר הזה. זה היה שבוע שבו צריך לזכור ולהזכיר אותם.
5
ביום החג נפח את נשמתו יגאל יהושע ז"ל, תושב לוד בן 57, איש טוב ודורש טוב שנסקל למוות באבנים בידי ערבים פורעים שביצעו בו לינץ'. תמונתו ניבטה מכל אתרי האינטרנט והלב נקרע. לינץ' בצהרי היום בעיר במרכז ישראל. קשה.
בימים האחרונים הצליחה המשטרה להתארגן על עצמה ולהפגין נוכחות מונעת בערים המועדות לפורענות. שיתוף הפעולה עם השב"כ בחקירות כבר נושא פרי: יודעים מי השתתף בלינץ', ויודעים מי ביצע את הפשע הנורא בהשלכת בקבוק התבערה לבית משפחה ערבית ביפו ושרף את פניו של ילד בן 12. אתוודה: אבן נגולה מעל לבי כשנודע כי את הפשע הזה ביצע עבריין ערבי, ולא יהודי כפי שסברו בתחילה.
כתבתי השבוע בטוויטר כי "אני מודה שמהיהודים אני מצפה ליותר" ובוצע בי מטווח מילולי אלים. השתגענו קצת. המשטרה, השב"כ ובתי המשפט צריכים לבוא חשבון עם כל הפורעים, הערבים והיהודים, ולנהוג בהם מנהג בית שמאי. אם לא נשבור אותם – הם ישברו אותנו.
6
מושב מי עמי ממוקם על קו התפר בין אום אל־פחם לגדה. הוא הוקם כהיאחזות נח"ל, והיום הוא יישוב גדול ושוקק חיים. מגיעים אליו מכביש ואדי ערה, בדרך פתלתלה שמובילה למרום ההר. בשבוע שעבר, בלילה שבין רביעי לחמישי, נדהמו תושביו כשגילו שכ־300 ערבים מאום אל־פחם צובאים על גדרות היישוב, משליכים אבנים ובקבוקי תבערה וצועקים "באנו לשרוף את המושב".
ההלם והאכזבה היו גדולים מאוד. הלא אלה השכנים שלהם. על הכביש הוצבו מחסומי צמיגים כדי לתפוס רכב יהודי ולבצע בנהגו לינץ'. במזל זה לא קרה. בלילה הגיע הצבא. גם במועצה אזורית מנשה וגם במי עמי ניסו להרגיע, אבל מבינים שם שמלאכת השיקום תהיה קשה וארוכה.
7
במהלך עופרת יצוקה נזעקה ללשכתי בדובר צה"ל סא"ל אביטל, רע"ן תקשורת בינלאומית, והפנתה את תשומת לבי למגדל התקשורת בעזה ומחששם של העיתונאים הזרים שהולכים לתקוף אותו. העברתי את הקואורדינטות והמידע לאגף המבצעים ולאחר שיקול נוסף החליטו שם שלא לתקוף אותו. כך היה גם בעמוד ענן. אני מניח שהבדיקה גילתה אז שאחיזת חמאס במגדל זניחה ושהנזק בהריסתו יגבר על התועלת.
בשבוע שעבר המגדל הותקף ונחרב, והעניין הזה הקים עלינו את התקשורת הבינלאומית. אני מניח שהיו סיבות טובות לתקיפה, אבל במקרה הזה "חבילת ההסברה" חשובה יותר. צה"ל היה צריך להיות מוכן מראש עם תיק הפללה למגדל - מודיעין שיבהיר מדוע הוחלט לפגוע. זה לא קרה אלא באיחור, וזהו נושא לתחקיר ולקח. בנימין נתניהו הוא רב אומן בהלבנת חומרי מודיעין לצורכי הסברה – הפעם פקששנו קצת.
וגם: זעמתי השבוע כששמעתי שצה"ל מוסר כי ניסה לחסל את מוחמד דף פעמיים - ונכשל. לטעמי זו הודעה שצריך להוציא חמאס, ולא צה"ל; הצבא צריך לספק תוצאות ולא לדווח על מאמצים. לא מצאתי את התבונה והתועלת בהודעה זו כמו גם בהודעה על הרקטה שנפלה בשטח פתוח בבסיס חיל האוויר בתל נוף.
בתחום ההסברה בעולם בולטת עובדה מעניינת: נשיאים, ראשי מדינות וצבאות באירופה תומכים בישראל לאחר שטעמו על בשרם את טעם המרורים של ארגוני הטרור האסלאמיים, בעוד הרחוב והתקשורת יוצאים נגד ישראל. הלגיטימציה להפעלת כוח צבאי מצד אירופה היא עניין חשוב ומהותי, ויש לטפח ולשמר אותה. בארה"ב של ג'ו ביידן המצב מעט שונה, והנשיא היה הראשון לרמוז לנתניהו לסיים את המבצע מהר ככל שניתן. בהחלט מהפך שעוד ידובר בו רבות.
8
ברשתות החברתיות היו מי שהתלוצצו על כך שיעד המבצע הוא להחזיר את הבנים הביתה: את נפתלי בנט וגדעון סער. מעל לכל אירועי השבועות האחרונים מנשב מעלינו הענן הפוליטי והחשש שיש כאן יד מכוונת. בזמן הקרוב מאוד תפנה המציאות הביטחונית את מקומה למציאות הפוליטית, והיא גרועה וחמורה לא פחות. אחרי שנת קורונה קשה ומטחי טילים על העורף, חסרה לנו כעת רק מערכת בחירות נוספת.
9
את חגיגת הביכורים בלהבות חביבה ציינו ברוב הוד והדר. החלטנו לא לבטל אלא לארח 50 משפחות מקיבוץ כפר עזה, שיצאו להתרעננות. ביחד שמחנו והבאנו ביכורים, שרנו "מלאו אסמינו בר ויקבינו יין, בתינו הומים מתינוקות", וידענו שאף אחד לא יוכל לנצח אותנו. אף אחד.
שבת שלום.