סוף־סוף נפל האסימון. צה"ל אינו מסוגל להתגבר על צבא אלאור אזריה שמקנן בתוכו, ולמטכ"ל ברור שיש לעשות מעשה. אל תעצרו נשימה, אין הרבה למה לצפות, השד יצא מהבקבוק, והדרך היחידה להחזיר אותו היא לשנות באורח דרסטי את ההתנהלות המדינית בשטחים.
בינתיים חייבים לשנות את האורח שבו חיילים פועלים במרחב האזרחי, שם מדובר בעיקר על התעללויות וירי מיותר, ולאו דווקא על מחבל מסתער או פצצה מתקתקת. כלומר צריך למנוע מצב שמאפשר לחיילים בצה"ל לטנף את שאר חיילי צה"ל ואת אזרחי מדינת ישראל. לא מדובר באסטרטגיה או טקטיקה של ניהול קרב, אלא במניעת התעללויות של חיי יומיום, שהם הפתח להתבהמות מידבקת.
למשל אותו סיפור שפורסם ב־ynet על עציר פלסטיני שהוכנס לרכב של גדוד נצח יהודה במסגרת מעצר מנהלי. הוא לא היווה שום איום. על פי החשד, בהיותו ברכב אזוק ועיניו מכוסות בפלנלית, חיילי הגדוד הכו אותו. עוד לפי החשד, כשהגיעו לבסיס המשיכו להכות אותו, כולל הצמדת קנה הנשק של אחד החיילים לאחוריו של העצור, והכל כאמור כשהוא עדיין אזוק, עיניו מכוסות בפלנלית ותוך מטחי קללות – מה שנשמע לי כמו לינץ' בחסות המדים בהמתנה לחוקרי שב"כ.
כשאלה חקרו אותו, הם דיווחו על התקרית, המג"ד ארגן תחקיר, החיילים החשודים שיקרו, שב"כ התעקש ומצ"ח פתח בחקירה פלילית. נעצרו עשרה חיילים, והוארך מעצר ארבעת מהם. צה"ל לא פרסם את פרטי המקרה, אלא שהפרטים הסתננו החוצה, ודובר צה"ל מסר בתגובה כי "בימים הקרובים עתידים להיות מוגשים כתבי אישום כנגד הלוחמים לבית הדין הצבאי".
השופט נענה לבקשת החיילים לאסור את פרסום שמותיהם ותמונותיהם, והשאלה היא מדוע. כלל ראשון הוא שאם אתה רוצה למנוע מקרים דומים, אתה מפרסם את שמות המעורבים לצורכי שיימינג שאמור להרתיע. אם כי מרבית הסיכויים שהחיילים הללו יהפכו לגיבורי עמם שהוא לא עם ישראל, וצבאם שהוא לא צה"ל.
הפתרון של צה"ל נגע רק לחטיבת כפיר, שהיא חטיבת השטחים, ולגדוד נצח יהודה, שהוא גדוד חרדי. "בכל מעצר של פלסטיני על ידי כוח מהחטיבה", החליט המח"ט אל"מ שרון אלטיט, "הגורם שיהיה אמון על שמירתו בשעות השחר ועד לפינויו בבוקר שלמחרת מבצע המעצר, יהיה קצין בתפקיד מפקד מחלקה ומעלה מפלוגות הלוחמים בלבד, ואף לא מפקד כיתה או גורם פיקודי אחר". הסיבה: רצון למנוע התעמרות או פגיעה פיזית בעצורים בפרק הזמן הרגיש שבין מעצרם בביתם עד למתקני המעצר.