1. "את טובי אנשינו ביחידות העילית בצה"ל לימדנו לעשות את הדברים הנוראיים ביותר מבלי להותיר עקבות, אבל התכוונו שיעשו זאת נגד אויבינו ולא נגדנו". הדובר, תנ"צ אפרים ברכה ז"ל, באחת השיחות איתי בחקירות פרשת הרפז. הוא ניסה לתאר באוזניי כיצד לדעתו קם הגולם על יוצרו (הוא התכוון דווקא לצד של מומחי המודיעין והלוחמה הזעירה באירוע ההזוי ההוא, ולא לגולנצ'יקים או לדובר צה"ל). נזכרתי בדבריו השבוע, בעקבות החשיפות המטלטלות של תומר גנון ב"כלכליסט", על מה שנראה על פניו כפרשת ווטרגייט ישראלית כפולה ומכופלת.
אני זוכר היטב את תחושתם של חלק ממפקדי צה"ל, שחשו לפתע שאנשי 504 "מפעילים" אותם מבלי שישימו לב. אני זוכר שמפקדים ביחידות המיוחדות של אמ"ן השתמשו "בכל האמצעים" לטובת מימוש המשימות שלהם, והפעילו את אותם "אמצעים" גם נגד גורמי המטה הכללי ומשרד הביטחון, עד שהעניין התפוצץ והוסדר.
האירוע הזה איננו עניין של שמאל וימין, "כן ביבי או לא ביבי". בדיקת האירוע, אישושו או הפרכתו, היא אינטרס ממלכתי בהסכמה לאומית רחבה. לא ועדת חקירה פרלמנטרית תועיל כאן וגם לא ממשלתית. רק ועדת חקירה ממלכתית שתחקור, תאיר עובדות, תצביע על אשמים ומפירי חוק – באם יימצאו כאלה - ותקבע מגבלות וסייגים מעוגנים בחוק ורלוונטיים לטכנולוגיות החדשות.
אבל לא על המשטרה לבדה - גם שופטי ישראל צריכים לעבור השתלמות והיכרות דחופה עם הטכנולוגיות החדשות והחודרניות, כדי שידם לא תהא קלה על ההדק באישורים למשטרה. שכן אין דין האזנה לשיחה בטלפון כדין השתלת "פגסוס".
אבל אלו לא רק גופי הביטחון והמודיעין - כמעט כל חברה מסחרית ותאגיד גדול בישראל חוו אירוע מטלטל שהביא אותם לתחקר, להסיק מסקנות, להפיק לקחים ולבצע שינוי עמוק. כעת זוהי ההזדמנות של המשטרה ושל מפקדה להשתמש באירוע הזה כבמנוף לתחקיר, להארת כשלים, לתיקון תקנות ולקביעת נורמות מבצעיות ומוסריות. שעתה הקשה יכולה להפוך לשעתה היפה, כי אין לנו משטרה אחרת, ואין לה הזדמנות לקחת שבוע אחד של חופש.
כבר ב־2003 שמעתי את דורון ורעייתו דידי מספרים על החזון, אך המציאות עולה על כל דמיון. הכפר מתפתח והולך והופך למרכז לאומי לשיקום ולמחקר, למעון לדיירים, לגן ילדים ועוד ועוד. 170 דיירים קבועים בכפר, 600 עובדים, 800 מתנדבים ובית ספר יום לחינוך מיוחד. בקרוב יוצמד לכפר יישוב חדש, "מרחבי דניאל", ע"ש דניאל טרגרמן בן ה־4, שנהרג בצוק איתן. 500 יחידות דיור יכיל היישוב, 100 מתוכן מוקצות למפקדים בצה"ל והיתר לתושבים חדשים, שבהם עובדים בכפר ומשפחות שקשורות לפעילות.
אבל אי אפשר ללא בעיות ובירוקרטיה. קופות החולים משלמות ליום שיקום במרכז הארץ 2,000 שקל, לבית לוינשטיין 1,700 שקל, ולמרכז השיקום רעות 1,600 שקל. וכמה הן משלמות עבור יום טיפול איכותי ב"עדי נגב"? רק 800 שקל. למה? ככה. פריפריה. אף על פי שלהביא רופאים ומטפלים לנגב זה יקר יותר. עד שתהיה רגולציה.
בביקור הוצג בפנינו סרטון ובו הילה, נערה השקועה חודשים בתרדמת מלאה, מעלה חיוך על שפתיה כשהתזמורת הפילהרמונית שירדה לנגב מופיעה בפניה. היא הגיבה, הבינה וחייכה. ועבור דורון אלמוג והצוות, אין שכר גדול וחשוב מהחיוך הזה.
7. אולי זה הגיל והרגשנות, אבל אני מתאהב בירושלים. שנים הגעתי אליה לעבודה בממשלה או בכנסת ומיד שבתי הביתה. עכשיו אני מסייר ברחובות, בגינות ובפינות החמדה. כמעט אחת לשבוע אני עולה לעיר ומתלהב מיופייה ומהייחודיות שלה. תגידו לי "בוקר טוב, אליהו". אתם צודקים.
ביום ראשון בערב הגעתי לעיר להרצאה שלי בכנס "בשבע". הסתובבתי ברחובות וספרתי מנופים, העיר מתפתחת, נבנית (לגובה), הכבישים משוקמים, והניקיון בולט. למחרת בצהריים, עם חברים טובים, במרפסת לשכתו המשקיפה אל הנוף היפה בעולם, מספר לנו ראש העיר משה ליאון שבעיר כבר אושרו מיליון ו־600 אלף מ"ר של משרדים ועוד 20 אלף יחידות דיור חדשות. האתגר הוא בתחומי הסעות ההמונים והתעסוקה.
ואני ממליץ לכם בחום: קחו יום־יומיים וסעו לירושלים. פעם אמרו – ואני ביניהם, שהדבר הטוב ביותר בירושלים הוא הכביש לתל אביב. זה כבר לא נכון. לפחות מבחינתי. בריאות ושבת שלום.
התרעות פיקוד העורף