1 במלחמות בנות זמננו אין מנצחים ומפסידים. יש מפסידים יותר ומפסידים פחות. במלחמה הנוכחית רוסיה מפסידה יותר. הרבה יותר. ספק אם ולדימיר פוטין העריך נכונה את עמידתם של אזרחי אוקראינה ואת מנהיגותו של הנשיא וולודימיר זלנסקי. ופוטין כבר הפסיד: בדעת הקהל הבינלאומית, בסנקציות הכלכליות ובפגיעה בחברים האוליגרכים. שיירת טנקים ומשוריינים באורך של 70 ק"מ אולי תנוע ותכתר את קייב, ספק אם תנצח אותה.

אבל אם אני מנסה להתרומם עם לוויין דמיוני מעל האירועים באירופה, אזי אני מגיע למסקנה שאני חושש שאנחנו בתוך מבואה לסדר עולמי חדש, ולא בהכרח חיובי. זהו כנראה עולם ללא חמלה וללא ערבות הדדית אמיתית, עולם שמקנה לגיטימציה לפולשים ולמימוש מאוויים פוליטיים באמצעות הפעלת כוח צבאי.

עולם שבו אין עוד הרתעה אפקטיבית של מעצמה או של האו"ם ומוסדות בינלאומיים שונים. עולם שבו המעצמות האמיתיות כמו פייסבוק, גוגל, אפל, אמזון ונוספות לא מעורבות, ונותרות יותר מסחריות מערכיות. עולם של בדלנות ושל "עם לבדד ישכון", של סיוע באמצעות ציוצים בטוויטר והצהרות מאחורי פודיום.


ויש גם לקח שכל בר־דעת, כל מזהה תהליכים סביר וכל חפץ חיים חייב להפנים: עלינו להיות אדונים לגורלנו וערבים לביטחוננו. נכון שצריך לשמור על הקשרים הביטחוניים והאסטרטגיים עם ארה"ב ומדינות נוספות ככל שרק ניתן לשגרה ולחירום, אבל צריך להבין את התהליך.
במשרדי תלויה תמונה מכוננת שאותה העברתי מלשכתי במטה הכללי, המתעדת את מטוסי חיל האוויר במבנה חסר מעל אושוויץ בירקנאו. על הצילום הקדשה אישית מהאלוף אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר דאז: "לזכור, לא לשכוח, לסמוך רק על עצמנו". התמונה הזאת עוברת אצלי פיזית וסמלית אל מול העיניים.
 
2  זלנסקי הוא בעיניי סוג של מרדכי אנילביץ' מודל 2022. הוא כובש את העולם במנהיגותו, אומץ לבו והדוגמה האישית שהוא נותן. סמלי מאוד שדווקא יהודי מנהיג את האוקראינים בשעתם הקשה. זלנסקי סוחף את העם האוקראיני לשיאי פטריוטיזם ולגילויי גבורה של עמידה מול טנקים רוסיים, מעין ניצחון הרוח על החומר והפלדה.


זלנסקי יילמד בספרי ההיסטוריה, תהא תוצאת המלחמה הזו ככל שתהיה. התשובה שלו לג'ו ביידן, שהציע שארה"ב תמלט אותו מקייב - "אדוני הנשיא, אני זקוק לתחמושת, לא לטרמפ" - היא משפט מכונן שייכנס לספר הציטטות הגדול של המאה.

3 ישראל מנהלת את אחד המשברים המדיניים והדיפלומטיים הגדולים והמאתגרים שידעה. הצורך להכריע בין הזדהות מלאה ומוחלטת עם בת בריתנו ארה"ב, מדינות נאט"ו והעם האוקראיני ולצאת חוצץ נגד רוסיה והפלישה מחד, ומנגד הצורך שלא להתעמת עם פוטין, שהוא וכוחותיו נמצאים פחות או יותר על גבולנו הצפוני, בזהות אינטרסים רגעית.


וישראל אכן מתמרנת, מזיעה ונאנחת, סופגת קריאות נזיפה מביידן, משגרירות ארה"ב באו"ם, משגריר אוקראינה בישראל, ולא מעט מאזרחי ישראל ואנשי התקשורת שלה. אלו הימים להיזכר באמירה המכוננת של בכיר הדיפלומטים בעולם, מזכיר המדינה היהודי של ארה"ב, הנרי קיסינג'ר, שקבע "למדינת ישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים", כשהוא מתכוון כמובן למדיניות הביטחון. הוא צדק מאוד. כמה זה נכון וכמה רלוונטי.


ישראל, בהצהרות ובמעשים, נזהרת שלא לגנות את ולדימיר פוטין ואת מוסקבה ומזדכה על המדרגה התחתונה ביותר של גינוי וסיוע לאוקראינה כמו משלוח תרופות וציוד. המדיניות של ישראל מובנת לחלוטין, אבל "המלצרות" שלה שגויה. להבדיל מסיוע צבאי, ישראל יכולה לעשות יותר כדי לא להיות מוקעת בארה"ב, בנאט"ו ובספרי ההיסטוריה.

כך למשל, יהיה נכון לשגר ולפרוס בית חולים שדה של צה"ל ומשרד הבריאות באחד ממעברי הגבול. עשינו זאת לא פעם במקרים פחות קשים. אפשר גם לקבוע מכסה לקליטת 5,000 פליטים אוקראינים (על פי מורשת מנחם בגין עם פליטי וייטנאם), ולהפגין בכך את המוסר היהודי, את החמלה ואת המחויבות, וגם להשיג קצת הסברה.


הזעקה של שגריר אוקראינה בישראל השבוע נגד מדיניות הממשלה, כשהוא דומע, נגעה בלב רבים וטובים, גם כאלו שזוכרים לאוקראינים את עוולות העבר. אנחנו צריכים להיות אחרים ועדיין לא מאוחר לתקן.


4 הרבה מאוד מאמץ תצטרך להשקיע ארה"ב ברחבי העולם כדי "לחזק את הברגים" מול שותפותיה האסטרטגיות ובנות הברית שלה. זהו אינטרס עליון של המעצמה שמתגלית בחולשתה, שלוקח לה זמן לצבור עוצמה, ושמדיניות החוץ שלה מושפעת מאוד מלחצי פנים ודעת קהל.


רבים ברחבי העולם, וגם במזרח התיכון, חוששים שמול עינינו מתפתח ציר משותף רוסיה־סין, אולי עם מדינות נוספות. לחשש הזה מתלווית גם הערכת מצב מחודשת (בינתיים סמויה) - האם כל הביצים מונחות בסל הנכון? זהו אתגר גדול מאוד לממשל האמריקאי ואיתו לעולם החופשי. וזה קריטי גם עבורנו.

5 הימים הללו הם הזדמנות לומר כמה מילים טובות לאנשים טובים שבדרך כלל לא זוכים לכך: ראשית לאנשי משרד החוץ, שתדמיתם היא של דיפלומטים חנוטים בחליפות, אנשי קוקטיילים וארוחות פאר החמושים באגו אישי וארגוני ובחשיבות עצמית מנופחת. והנה הם, בעיקר הדרג הקונסולרי, מתפקדים כ"לוחמים ללא מדים", מוצבים במעברי הגבול בין אוקראינה לשכנותיה, מסייעים לכל יהודי וישראלי תוך סיכון עצמי גדול, בשליחותה של מדינת ישראל.


ראיתם אותם בימים אחרים ובמקומות אחרים בפעילות דומה, ומגיעה להם ברכת יישר כוח ותודה. מיד אחריהם אנשי הסוכנות היהודית, חב"ד וארגונים רבים נוספים. אני מתבונן למשל בשליחי ובשליחות חב"ד בהשתאות ובהערכה גדולה. הם פועלים במסירות נפש, באחריות ובהקרבה. ראיתי את הרב אברהם וולף ואת חיה רעייתו מאודסה נפרדים בדמעות מ־140 יתומים יהודים שהחזיקו בעיר הממלטים עצמם החוצה מאוקראינה הנחרבת, כשהם נותרים מאחור עם החולים והקשישים שלא יכולים לעזוב. זהו ממש קידוש השם ומעשה יאנוש קורצ'אק בן זמננו. רשאי הרבי מלובביץ להתבונן ממעל בצאן מרעיתו ולהיות נרגש ושבע רצון.


כבוד והערכה גם ליזמים פרטיים ואנשי עסקים שהקימו מכספם חמ״לים לסיוע ומילוט ישראלים ויהודים, ואני גאה גם להיות חבר בתנועת השומר הצעיר שמסייעת לחניכיה ברחבי אוקראינה, רכשה עבורם דירות מסתור, מזון ותרופות, ומוציאה משלחת מישראל עם כספים שאספה, ציוד ובעיקר רצון טוב ועזרה הדדית. ויש עוד רבים וטובים שאתה מתבונן בהם והופך גאה יותר בהיותך יהודי וישראלי. תודה לכם.

6 אז איך זה ישפיע עלינו, שואלים רבים. אז בדרך כלל כשארה"ב כועסת על ישראל ברמה המדינית והפוליטית, היא נוהגת לחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני ולשים "רגל בדלת". השבוע הגיע לישראל מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (הפיקוד האחראי על הקשר ושיתוף הפעולה עם ישראל) ונועד עם ראשי המדינה ומערכת הביטחון. יש להניח כי לצד מסר פוליטי שהעביר לבנט, לפיד וגנץ על אי־שביעות רצון מעמדת ישראל, הוא עסק גם בחיזוק שיתוף הפעולה ועל ערוצים חדשים.


בגבול הצפוני התיאום הביטחוני בין ירושלים למוסקבה באשר לפעילות הצבאית הישראלית בסוריה לא נפגע, וספק אם ייפגע. במקביל לאינטרס הישראלי יש גם אינטרס רוסי, וסביר להניח שגם רוסיה וגם סוריה עוקבות אחר חיזוק הקשר בין ישראל לטורקיה. בתחום הכלכלי ישראל תושפע מעליית מחירי קמח, תירס ודלקים, כמו כל העולם, וצפוי מחסור בביצים מאוקראינה לקראת חג הפסח. להזכירכם, ישראל פועלת הפוך משאר מדינות העולם, שמבינות היכן הן חיות ומחזקות את ביטחון המזון הלאומי. אצלנו אוהבים ייבוא. תיהנו.

7 כשתסתיים המלחמה (אין לדעת איך ומתי), יהיו הרבה לקחים והרבה נושאים לדיון גם בתקשורת וגם במכוני המחקר. יצטרכו כאן לדון במנהיגות בעידן המודרני, בניהול משברים מדינתיים ובינלאומיים בעידן הטוויטר והטכנולוגיה, במנהיגות השטח לעומת מנהיגות הפודיום, בבניית פטריוטיזם, בענייני תודעה, הסברה, לוחמה פסיכולוגית והונאה. ידונו גם בעוצמת החולשה אל מול חולשתה של העוצמה, בצנזורה בעידן המודרני, בערפל הקרב, במכבסות המילים, בקץ ההרתעה הבינלאומית ובבדלנות המודרנית.

תהיה כאן פרנסה, וגם דמעות, לכולם.
שבת שלום.