לאורך השנים נמנעה רוסיה ככל הניתן משימוש בזכות הווטו השמורה לה כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם – הגוף היחידי שבסמכותו להפעיל כוח צבאי לאכוף את החלטותיו. מדיניות זו הייתה נכונה עד לפרוץ התקוממות המורדים בסוריה נגד שלטונו של בשאר אסד. מאז, למעלה מעשר שנים, רוסיה מנעה כל ניסיון וסיכלה מראש כל יוזמה במועצת הביטחון לגנות את אסד, או חלילה לבלום את המלחמה האכזרית וחסרת כל המעצורים שהוא מקיים נגד כוחות המורדים.
גם כשצעדיו של אסד הפכו לטבח המוני, להפצצות שגרמו להרג של מאות אלפי אזרחים, בהם נשים וילדים, רוסיה דבקה בעקשנות, שלא לומר באובססיביות, במדיניותה לטרפד כל הצעת החלטה נגד סוריה, וקל וחומר להסכים למהלך מעשי מוגבל במטרה לבלום את שפיכות הדמים.
לפי אומדנים שהאו"ם פרסם, קרוב לחצי מיליון אזרחים חפים מפשע נהרגו במלחמה הפנימית בסוריה. קרוב ל־6 מיליון סורים נמלטו מארצם והפכו לפליטים. אבל בקרמלין לא התרגשו מהנתונים. התמיכה הרוסית באסד לצורך הבטחת שלטונו לא התערערה כמלוא הנימה. בבית הדין הבינלאומי בהאג מאוחסנים עשרות תיקים הכוללים צילומים, עדויות והוכחות מתועדות של מעשי רצח וטבח אזרחים שנעשו על ידי המשטרה החשאית ויחידות צבא בסוריה. מוסכם שם כי מלחמתו של אסד במורדים היא בגדר השמדת עם, ג'נוסייד. רוסיה, יש להבהיר, פעלה מאחורי הקלעים ועלה בידה למנוע משפט בינלאומי נגד אסד.
במקביל, בזירת האו"ם ובמתחם המיוחד של מועצת הביטחון, "ההפרה של ישראל" את החוק הבינלאומי בפעילותה בהתנחלויות בשטחים הפכה לנושא כמעט קבוע במועצת הביטחון ובמועצת זכויות האדם. פעמים אין ספור עלתה ונדונה "הפעילות הבלתי חוקית" של ישראל בהקמת התנחלויות או בהרחבתן. רוסיה, יש לציין, לא טרחה ולו פעם אחת לנצל את זכות הווטו שלה במועצה כדי לסכל את הצעות ההחלטה נגד ישראל. לא זכורה שום פעילות דיפלומטית מצדה, לא בעקיפין ולא במרומז, כדי למנוע החלטות גינוי נגד ישראל במועצת הביטחון ובזירת האו"ם. להפך. רוסיה מצביעה בעד החלטות אלה.
מן הראוי להזכיר שבכל הצעות ההחלטה שנדונו במועצת הביטחון נגד מדיניות ישראל בתחום ההתנחלויות, ארה"ב השתמשה בזכות הווטו שלה וסיכלה את אישורן. זאת אף שגם הממשל האמריקאי, מאז תקופת נשיאותו של רונלד רייגן, קיבל רשמית את ההגדרה שההתנחלויות הן הפרה של החוק הבינלאומי.
המדיניות האמריקאית בנושאים מזרח־תיכוניים היא למנוע ככל האפשר מעורבות של האו"ם בתחום המאמצים הדיפלומטיים לקידום הסדר שלום בין ישראל לפלסטינים. לפי אומדן בלתי רשמי, בארבעת העשורים האחרונים הטילה ארה"ב 40 פעמים וטו במועצת הביטחון במטרה לסכל הצעות החלטה נגד ישראל. פעם אחת ויחידה, בשלהי כהונתו של ברק אובמה, בדיון במועצת הביטחון בנושא ההתנחלויות, הנחה אובמה את שגרירת ארה"ב באו"ם דאז, סמנתה פאואר, שלא לנצל את זכות הווטו, אלא להימנע מהצבעה.
זה נכון שבלבו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שמורה פינה אוהדת לישראל. פוטין ניתק את המסורת העוינת נגד ישראל ששלטה בקרמלין. אבל רוסיה איננה מדינה ידידותית לישראל. רחוק מזה. לאהדתו האישית של פוטין את ישראל אין שום ביטוי, אפילו מרומז, במדיניות החוץ של רוסיה.
פוליטיקאים בישראל, פרשנים ומומחים, תוקפים את ארה"ב, משתלחים בנשיא ג'ו ביידן, וזועמים על צמרת הממשל בגין מה שמוגדר "הדהירה של ביידן והשתוקקותו לחידוש הסכם הגרעין עם איראן". אך אף התבטאות ביקורתית לגבי העובדה שהגורם המרכזי, המוביל והמאיץ את חידוש הסכם הגרעין עם איראן היא רוסיה. כן, רוסיה.
צריך להקשיב לדיווחים המעודכנים על ההתקדמות בשיחות בווינה הנשמעים בתדרוכים סגורים שמקיימים (בזום) שגרירים ודיפלומטים בכירים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק. נכון שהנשיא ביידן שואף לחידוש הסכם הגרעין עם איראן. מדברי שגרירים, המקבלים מעמיתיהם בווינה עדכונים בדבר השיחות עם איראן, עולה ומשתמע באופן ברור שרוסיה היא זאת שעמלה בווינה ובשולי השיחות להסרת וסילוק עיכובים. לדברי גורמים דיפלומטיים במרכז האו"ם בניו יורק, לרוסיה יש אינטרס מיוחד בחידוש ההסכם, מעבר לרצונה להסדיר את שאיפותיה הגרעיניות של איראן.
רוסיה מקיימת ומטפחת יחסים הדוקים עם שליטי איראן. הנשיא פוטין אף טורח להיפגש מעת לעת עם מנהיגיה של מדינת האייתוללות. לדברי גורמים, רוסיה הכינה עסקת נשק ענקית עם איראן, הכוללת בין היתר מטוסי קרב חדישים ומערכות טילים. מיד לאחר שיושג חידוש הסכם הגרעין, רוסיה תציע באופן רשמי לאיראן את עסקת הנשק. הגורמים מוסיפים שגם סין מגלה מאחורי הקלעים עניין מיוחד לקדם את חידוש הסכם הגרעין.
פשע מדיני
התגובות של ישראל הרשמית לפלישת רוסיה לאוקראינה מוגדרות בפי פרשנים כ"מורכבות". הכוונה היא, כמובן, לקושי לגנות באופן גלוי וחד־משמעי את רוסיה לנוכח פלישתה למדינה עצמאית, בעת שישראל זקוקה להסכמה הרוסית השקטה לפעילותה הצבאית של ישראל, על פי פרסומים, בתחומי סוריה.
אי אפשר ואסור להתעלם מגורם ה"מורכבות". אבל זה פשע מדיני להסכים לכך ששיקוליה של ישראל בתגובותיה לתוקפנות הרוסית נגד אוקראינה הם בעיקר אסטרטגיים וחפים משיקולים מוסריים. אין הצדקה להתפתלות הישראלית בתגובות כלפי רוסיה.
מי שצריך היה לטרוח ולהגיע במיוחד לניו יורק כדי לשאת נאום בכנס החירום של מליאת האו"ם שיגנה את פלישת רוסיה לאוקראינה, היה שר החוץ יאיר לפיד. מהלך שכזה היה מבהיר את עמדתה המוסרית של ישראל בדבר תוקפנות רצחנית נגד מדינה עצמאית. במקום זה החליט שר החוץ שאת הנאום לא ישמיע השגריר גלעד ארדן אלא סגניתו נועה פורמן. לפיד החליט להוריד את דרג הבעת ההתנגדות לתוקפנות הרוסית נגד מדינה חברה, כשהמטרה הברורה היא לא להרגיז, אלוהים ישמור, את רוסיה, וכמובן להבטיח את המשך האור הירוק הניתן לפעילותה הצבאית בשטחה של סוריה. העדפת השיקול האסטרטגי על פני הפגנת עמדה מוסרית היא פסולה. אין מדובר במהמורה מדינית ודיפלומטית שסופה להישכח, אלא בכתם מוסרי ואנושי לתדמית ישראל, שלא יימחק.
לתוקפנות הרוסית, להרג אזרחים חפים מפשע ולהרס ערים וכפרים, צפוי נרטיב היסטורי שיתעד וינציח את פשעיה של רוסיה. נרטיב שיכלול את התנהגותה של ישראל, את "המורכבות", את ההתפתלות שגילתה בתגובותיה לטירופו של ולדימיר פוטין ואת התבדלותה מההתלכדות שגילה העולם החופשי בגינויו התקיף לרוסיה.
מדינת היהודים, מולדת העם היהודי, שיותר מכל עם אחר סבל מתוקפנות ומרודנים עריצים ואכזרים, תיזכר כמדינה שגילתה היסוסים וחששות מפני גינוי נחרץ וחד־משמעי של תקיפה צבאית הרסנית נגד מדינה עצמאית.