מערכת הבחירות הזו תהיה ארוכה ומתישה בקיץ מהביל ומבהיל

בנימין נתניהו וסיעתו יהיו על סטרואידים במערכת הבחירות הזאת, אם לא יצליחו למנוע או לדחות אותה. הם יאלצו חלק מהעומדים מולם לחרוק שיניים ולאמץ את הסגנון, השיטות והכלים. ובדיוק מזה אנחנו צריכים לחשוש.

אינני אדם דתי, אבל סהדי במרומים שאני נושא תפילה שנצא מהאירוע הזה בשלום ושפחות חשוב לי לצורך העניין מי ייבחר לבסוף. ישראל, ביטחונה, כלכלתה ואזרחיה חשובים מאיש זה או אחר.

2. על מה תהיינה הבחירות הקרובות (ככל שתהיינה)? נתניהו יתמודד מול שתי חזיתות: האחת, גוש המרכז־שמאל בהובלת יאיר לפיד, גנץ ואביגדור ליברמן. והשנייה, מול סיעתם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שנוסקת מעלה ולוקחת קולות מהגוש (אגב, בן גביר ביקר השבוע באחד המשרדים במגדל שבו אני עובד, ואני מודיע לכם שהוא התקשה לעבור במסדרונות ובמעליות ולהיענות לכל בקשות הסלפי).

נתניהו מבין שצירופם של בן גביר וסמוטריץ' לקואליציה בתפקידי שרים עלול להעיב על תדמית ממשלתו בעיני האמריקאים ונוספים, והוא ינסה לאמץ חלק מהאג'נדה שלהם כדי להוריד אותם מטה ככל שניתן. הוא יפעל נגדם ישירות ובאמצעות מפלגות לוויין כמו ש"ס.

נתניהו יבקש לנהל מערכת בחירות על שלושה נושאים עיקריים: "המשילות והביטחון ברחובות", "תיקונים דחופים בפרקליטות ובמערכת המשפט", וכמובן "הזהות היהודית של ישראל" - תוך העברת מסרים סמויים שהערבים בהכללה הם תומכי טרור ומשתלטים על המדינה, על רחובותיה ועל כל חלקה טובה.

השאלה היא מהי האג'נדה שיציב גוש המרכז־שמאל מול נתניהו: ביצור שלטון החוק? שמירת הדמוקרטיה? יושרה ומלחמה בשחיתות? אחדות העם? רק לא ביבי?

נדמה לי שהמסרים הללו, גם אם הם נכונים, נשחקו והפעם לא יספיקו. המחנה שמול נתניהו והימין צריך להציג תוכניות כלכליות, תוכניות למלחמה בפשיעה, תוכניות בתחום החינוך, הבריאות והרווחה, תוכניות בתחום המאבק ביוקר המחיה והדיור, תוכניות בתחום החקלאות והתעשייה, בתחום הנגב והגליל.

הממשלה היוצאת עשתה בשנה האחרונה בתחומים הללו הרבה יותר מקודמתה, אבל התקשתה להציג את הישגיה בשל מכונת הדה־לגיטימציה שפעלה נגדה ובשל תהליכים עולמיים, כמו עליית המחירים, שהשפיעו גם כאן.

הגוש שמול נתניהו יצטרך גם להדוף ולהזים שקרים וגם להציג תוכניות עם לוחות זמנים, תוך הצגת ההישגים של הממשלה היוצאת, לרבות שילוב של מפלגה ערבית, שמקבלת את היותה של ישראל מדינה יהודית, בתוך הקואליציה. הניסוי לא נכשל, הוא חיוני לישראל.

3. אם אני בוחן אותו כמנכ"ל של חברת הניהול שמינה הדירקטוריון הפוליטי, הרי שבנט היה ראש ממשלה טוב, ממלכתי. ראש ממשלה שבא כל בוקר לעבוד ושהוביל עם לפיד ואחרים עשייה רחבה במספר זירות ולרוב בהצלחה.

הבעיה הייתה שהוא לא הרכיב את הממשלה שבראשה עמד ולא יכול היה להודות לציבור על האמון שניתן בו – כי לא ניתן. לבד ממכונת הדה־לגיטימציה שפעלה נגדו עם מנוע של דלק סילוני, ההכפשות, כינויי הגנאי וההסתה, נפל בנט על שלושה: על סיעתו, על לשכתו ועל מעונו. הוא כשל, כך נראה, בבחירת האנשים שלא הפגינו כלפיו הכרת הטוב על שהביאם על גבו יש מאין, על לשכתו שהייתה מפולגת, שסועה ופחות יעילה, ועל העובדה שלא הבין שראש ממשלת ישראל חייב לגור בירושלים הבירה.

בנט קרא היטב את המציאות ואת הגל הקטלני שאיים עליו וחתך הפסדים. בעוד שבוע הוא יהיה כבר ראש הממשלה לשעבר, שר הביטחון, החינוך והכלכלה לשעבר, עם שנים ארוכות בקבינט הביטחוני ולאחר אקזיט כלכלי יפה ואקזיט פוליטי לא רע בכלל לגיל 50. בנט עשוי מחומרים טובים. ציונות דתית שפויה, עבר קרבי עשיר, ממלכתיות מובנית. ישראל עוד תהיה זקוקה לו.

4. לפיד מגיע לבלפור ואל יהא הדבר קל בעיניכם. שנים שהוא בפוליטיקה והוא לא הסיר לרגע קשר עין עם המטרה: הדחת נתניהו וכניסה שלו לבלפור. הוא בנה מפלגה עם תשתיות טובות, יש לו רשימה לא רעה, יש לו צוות עוזרים ותיק ומסור, הוא היה גם בממשלה וגם באופוזיציה כמו שהבטיח, והוא הצליח להרכיב ממשלה מוזרה וייחודית - שהוציאה את נתניהו מבלפור, תוך שהוא מפגין יכולת ויתור למען המטרה. כעת, אם לא יהיו שינויים, הוא יקבל ב־13 ביולי את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בנתב"ג ואולי בבלפור.

לא רק באופוזיציה, גם בתוך הגוש שלו אין ללפיד הרבה אוהדים. מדברים על איש קצת קר, על מוסר עבודה שלא יזכה אותו בתואר העובד המצטיין ועל נטייה לנהנתנות (לגיטימית כמובן).

כראש ממשלה לחודשים הקרובים הוא מקבל הזדמנות ענקית, גם תוך כדי מערכת בחירות, כדי להציג בחלון הראווה הכי חשוב של ישראל את יכולותיו ומרכולתו. בהצלחה.

5. נתניהו מגיע למערכת הבחירות הזו כשהוא גם רעב מאוד לחזור לשלטון, להשפעה ולמעון, וגם קצת חושש מתוצאות הבחירות. הוא מקווה להגיע ל־61 מנדטים, אבל יודע שאף חברת ביטוח לא תבטח אותו על כישלון.

הוא נמלא עזוז מאז ערקה עידית סילמן לזרועותיו ו"עשתה את המעשה הציוני הנכון" לדבריו (קרי, האחרים שטרם עשו זאת, ציונים פחות). יש לו תמיכה חזקה בסקרים, בסיעה, ברחוב ובחלקים רחבים מאוד בתקשורת ויש לו סיבה לאופטימיות, מהולה בחשש מהתוצאות ומ"בגידה" אפשרית ברגע האחרון של אחת מהמפלגות החרדיות.

האיש המנוסה הזה, הפוליטיקאי המוכשר, המדינאי ואיש הכלכלה, בתוך משפטו ומושפל מעצם הוצאתו מבלפור, הכריז השבוע שזו תהיה הקדנציה האחרונה שלו כראש ממשלה.

הוא יודע שאם לא יצליח להרכיב ממשלה, הסיר בסיעתו יגלוש והוא יחטוף כוויות. זהו ביבי אחר. לא זה שהכרנו בעבר ולא זה שעזב אותנו לפני שנה. הוא הרבה יותר נחוש, הרבה יותר קרבי ועם תיאבון לשינוי גדול שיהיה קשה לריסון.

ולמרות הכל, אני מודיע לכם כאן, שאם רצון העם ישיב אותו לבלפור, זה יהיה עמי שלי, ראש ממשלה שלי והשמש תזרח מעליי, מעליכם ומעל כל ישראל. לא מכיר אפשרות אחרת.

6. מנסור עבאס הוא מנהיג חשוב בדורנו. הוא שבר את תקרת הזכוכית, פרץ שביל בדשא שעוד יפסעו בו רבים. הוא הגיע בזמן, לאחר שנתניהו הכשיר אותו - ולפיד ובנט מימשו. שום ניסוי לא נכשל, כי אין לנו שום ברירה, אלא לשלב את ערביי ישראל שמכירים במדינה היהודית - בעשייה, בתקציבים, בפיתוח ובכל התחומים.

הסתכלתי עליו בעיניים פעורות ותהיתי אם הוא חי בינינו ובתוכנו ואם הוא ער למציאות. אבל אז נזכרתי ששלום עושים בין אנשים אמיצים כמו מנחם בגין ואנואר סאדאת או יצחק רבין והמלך חוסיין ואחרים, וכתבתי לו הקדמה ותפילה שהחלום שלו יהפוך למציאות. גם הוספתי כי ראיתי את זה במו עיניי ומקרוב משיחות שלום שבהן השתתפתי בעבר. חפשו את ניר דונת וספרו ב"גוגל" והיו שותפים לחלום שגם אם יתמהמה – יהפוך למציאות.