סיפורו המופלא של שרון גל דמיוני כמעט. פנטסטי במונחים של תקשורת. האיש עבר תהפוכות ושינויים, כניסות ויציאות מעולמות כאלה ואחרים, כשכל אירוע לווה בחרושת שמועות, שלאחריה האדם הסביר היה מבקש להיעלם מהתודעה. אך גל רודף גל, וחוזר כל פעם בתצורה חדשה, עם עטיפה רעננה.
פעם שימש פוליטיקאי וחבר כנסת במשך חצי שנה מטעם ישראל ביתנו, פעם כתב כלכלי בערוץ 10, אז צץ כאיש עסקים והקים חברת נדל"ן, שיווק בתים למכירה, נכנס לבית “האח הגדול", נטש תוכנית שהנחה, נעלם מהרדאר, חזר בתשובה, יצא בשאלה. בפאזה התקשורתית הנוכחית שלו הוא מוביל רצועת חדשות בערוץ 13, ובמקביל מגיש תוכנית רדיו בגלי ישראל.
מדובר במגיש אקטואליה, פליט ריאליטי, איש עסקים, כתב כלכלי ואדם שהתחתן שלוש פעמים, פעמיים מהן לאותה אישה. נדמה ששום דבר בביוגרפיה שלו אינו מובן מאליו או צפוי או מותיר חותם כזה או אחר.
יותר מזה, בשבתו כפרשן לענייני המציאות הפוליטית המתעתעת הוא מנסה בחושיו החדים לפענח התנהגויות של אחרים, כשהוא עצמו הודה בתוכנית “המתחזים" שכשל להבין שאישה שהתחילה איתו אינה אלא מתחזה שהפילה אותו בפח. לא בטוח שקריאת מציאות והבנה באנשים הן תכונות בולטות באישיותו.
אולם בשנתיים האחרונות משהו בו נרגע. התחדד. הוא באלמנט שלו. הדיבור האטי סטייל רפי רשף, בתוספת להט אידיאולוגי מביאים להגשה שלו בדיוק את מה שחסר לאחרים. הוא מראיין במשך דקות ארוכות את אביר קארה, ראשו כמעט נופל מעייפות, עיניו נעצמות, ואז, לפתע הוא מתעורר, עולה על הגל, והופך את עצמו משואל אובייקטיבי למראיין אופוזיציונרי.
“אז בוא אני אגיד לך מה אני חושב", מטיח גל, ומצליח להוציא את קארה מאיזון, “אני חושב שעבדת על הבוחרים שלך, שאתה אופורטוניסט ושקרן". קארה מוצא את עצמו בתוך עימות לא מתוכנן עם מראיין מעורב רגשית, בקיא בפרטים, שיודע להאשים ומעמיד במקומם פוליטיקאים ואנשי ציבור שהבטיחו ולא קיימו, זזו, ויתרו, שינו אידיאולוגיה ומכרו לציבור סחורה שהתבררה כפגומה או שקרית, או גם וגם.
זה מופע טלוויזיוני משובח. מעניין, וחדש יחסית. המראיין, שהוא גם פוליטיקאי, נתפס בעבר כחוטא למקצוע, אולי אף לשני המקצועות. גם אם יש לו דעה - ואין לו - אבל גם אם הייתה לו אידיאולוגיה - ולא הייתה לו - אבל גם אם הייתה, איש התקשורת היה משאיר אותה מחוץ לדלת האולפן.
כולם יודעים מאיזה כיוון הגיע יעקב אחימאיר, ומה פירוש הרמת הגבה של חיים יבין לאחר המהפך. אך היום אין מקום לרמיזה ולא לקריצה: שים עצמך על השולחן באופן גלוי, ישיר, הבע עמדה ברורה וסדורה - כך נדע טוב יותר להתמודד איתך.
בשבוע האחרון, לראשונה גל עקף את רפי רשף ברייטינג בשעה חמש, המזוהה כבר שנים עם המתחרה. לא בכדי. שרון גל מציג טלוויזיה אקטואלית, חדשה ועדכנית, מתווכחת ומעוררת דיון. לא כזאת ש"רק מציגה את הנושאים" או “רק עושה לכם קצת סדר בדברים", להפך, הוא בא לבלגן את הנחות היסוד, לערער את המוסכמות ולהביא את עצמו בצורה הכי אמיתית וכנה אל המסך.
באירוע אחר לאחרונה הודיע שהוא משנה את שם משפחתו, ויחזור לשם ילדותו. לא ברור מאיפה זה הגיע ומה הקשר למשהו. האיש לא מפסיק לשלוף שפנים תמוהים מהכובע. אי אפשר לדעת מה הדבר הבא. אולי לפתע ייעלם. הוא מתעתע כמו קלידוסקופ. סובבו אותו הנה והנה, ואף פעם לא תדעו איזו צורה תופיע. הוא נע ונד, אך לא באמת משנה את פניו. מתאים את עצמו לתקופה, אך נשאר עם אותה דעה.
הפורטה של שרון גל הוא בדיוק מה שחסר לתוכנית החדשה של עמית סגל ובן כספית. הציפייה לטלוויזיה מתווכחת ורותחת, התבררה כתוכנית שעוברת די בנחת. הם נחמדים זה לזה. כמעט נטולי דעה, ללא מחלוקות, אין דם רע, ולא נותנים את המופע המרכזי של "כן ביבי" - "לא ביבי". אז בשביל מה הגענו עד הלום?
המערכת הפוליטית תוססת, הקהל מדליק את המסך כדי לחזות בליבת הסכסוך, בהתקוטטות אידיאולוגית עסיסית. גם רשף הנינוח אולי צריך לשנות גישה ולשלוף את קלף השמאלנות, להתנגח במרואיינים שלו. תפתיע אותנו, רפי, תעניין, תסקרן, תשתנה. בעידן הכאוס אף אחד לא רוצה שיעשו לו “סדר בדברים", להפך. תבלגן לנו את המציאות, תטריף לנו את הדעת. תהיה קצת יותר שרון גל.