יום אחד אני יושב במסעדת "מגנדה" בכרם התימנים, דופק מרק רגל וכמה סיחים, כשגבר כבן 40, קירח, לבוש בהידור יחסי ניגש אליי ושואל אם אני יכול לספר לו בכמה דקות על טיפוס המכונה "רינגו". מאחר שאני לא נוהג לספר על אנשים ובעיקר כשאינני מכיר את השואל, אני משחק אותה טמבל ושואל אותו "מי זה רינגו?". הגבר נראה לי נבוך. על היד הימנית יושב לו שעון מפואר ועל אחת האצבעות טבעת שממבט ראשון נראה לי שאפשר לרכוש בשווי שלה דירת שני חדרים מינימום, כי יש עליה יהלום של איזה שני קראט, שנראה נקי ויפה להפליא.
הגבר מושיט יד, "שמי עדי כהן, עדי קיצור של סעדיה, אני יהלומן, אני יודע שאתה מכיר את אחי שמכונה 'רינגו', ומגיעות אליי הרבה שמועות על האח הפרחח שלי ובין השאר שמעתי שהיה לך גם תקל איתו". גילוי הלב של הבן אדם נוגע ללב. אני מציע לו לשבת. אם היו מבקשים ממני להמר שהג'נטלמן המהודר הזה הוא אחיו של רינגו, הייתי שם 1,000 דולר על זה שהוא לא אחיו ואפילו לא בן דוד שלו.
אני מנסה להקשות על הבן אדם ושואל אותו: "למה שאני אספר לך על אחיך? אתה בטח מכיר אותו יותר טוב מכל בן אדם אחר". היהלומן מתכווץ על הכיסא, מזמין מהמלצר שיבאס ריגל עם שתי קוביות קרח ושואל אותי מה אני שותה. אני מראה לו את כוס הערק המלאה שמולי ומודה לו על ההזמנה. אני נועץ מבט בעיני היהלומן, שמשפיל עיניים ובקול קצת מרוסק הוא אומר לי "הוא מקצר להוריי את החיים, ממני הוא סוחט שנים כסף. בכל פעם יש לו סיפורים על זה שסוחטים אותו, שהוא הפסיד במשחקי קובייה, שיש לו חברה חולה והיא זקוקה דחוף לתרופות יקרות. האמת, נשבר לי ממנו, כי אני כמעט לא יודע עליו כמעט כלום, מה עבר עליו ב־20 השנים האחרונות מאז שאני הלכתי לעסקים והוא הלך לעולם התחתון".
אחרי הנאום הזה אני מתרכך קצת ועדיין לא שש לפתוח על החרא המכונה "רינגו", אפילו שאחיו שיושב מולי נראה סימפתי והקטע שבו אמר שהוא הורס את חיי הוריו נוגע ללבי.
ברגעים שאני עושה חושבים אם לפתוח או לדחות את הטיפוס החביב שיושב מולי, ניגשים כמה אנשים המוכרים בכרם כ"כבדים", מתחבקים עם היהלומן וטופחים על שכמו בהערכה. שניים מהם, שאותם אני מכיר, זורקים לי בקטנה שהאיש שאני יושב איתו הוא בן אדם יקר, מה שגורם לי כהרגלי לזרוק מילה שנמצאת על גבול ההתלכלכות: "ראיתי לפי הטבעת שהוא בן אדם יקר".
לפי הכעס על הפנים של הכבדים אני מבין שטעיתי, ומיד אני מוסיף, "סתם בצחוק, היה נדמה לי שהטבעת הזאת הייתה חלק מהסחורה בשוד בפרנקפורט". הכבדים פורצים בצחוק, מוסיפים "יא אשכנזי ארס" ונוטשים את השולחן. תוך כדי כך הם קורצים לי מאחורי גבו של היהלומן ומסמנים בבוהן כלפי מעלה, יעני הבן אדם בסדר.
אולי כאן המקום לציין שהמפגש הזה מתרחש זמן קצר אחרי שאני משתחרר ממעצר ממושך בקלבוש הגרמני בגין חשד להשתתפות בשוד יהלומים מזוין מחנות מפוארת במרכז פרנקפורט, שממנה נשדדו יהלומים יקרים בשווי מיליוני מרקים. אני מזמין עוד ערק ומזהיר את בן שיחי שהשיחה הזו היא ביני לבינו. אחרי שהוא מהנהן ונותן לי לחיצת יד, אני משחרר לו הרצאה קצרה על אחיו הצדיק, ששמו המקורי, עד כמה שזה נשמע מצחיק הוא צדקיהו.
"אחיך הוא בסך הכל סרסור קטן, שהדבר הכי טוב שהוא יודע לעשות זה לשחק סנוקר, הוא חושב שהוא השחקן הכי טוב בעולם בעיקר כשהוא מסטול, ואז הוא מתערב על סכומים גבוהים במועדוני הסנוקר שהוא מנצח כל מי שחושב שהוא שחקן. במועדוני הסנוקר של תל אביב היו לא מעט שחקנים יותר טובים ממנו, וגם אלו שהיו קצת פחות טובים ממנו היו קורעים אותו, כי הוא נהג לשחק מסטול, והידיים שלו לא היו יציבות.
"אחיך הצדיק, מכנים אותו 'רינגו' כי מאז שהרעפים על הראש שלו נשרו והוא נעשה קירח, הוא נהג ללכת יום ולילה עם כובע כמו זה של האקדוחנים במערבונים והיה נוהג בסטלה שלו לשלוף מדי פעם אקדח דמיוני ולהשמיע קולות ירי. הוא חי בסרט, סרט רע. אם אתה לא יודע, אחד הגיבורים הנערצים במערבונים מכונה 'רינגו'".
היהלומן כהן מתחיל להזיע ומנגב את אגלי הזיעה בממחטה שישבה לו בנחת בכיס העליון בז'קט. "תגיד לי, ממה בדיוק הוא חי? מאיפה היה לו כסף?". פתאום לא נעים לי לדבר על החרא המכונה "רינגו" ולא בא לי לצער את אחיו. הוא לוחץ אותי, ואז אני משחרר לו ברצף, "צ'מע, רינגו החזיק שתי זונות שעבדו בבר באלנבי פינת הים. הן היו עובדות בעיקר עם או"מניקים מסטולים שחיפשו זיון חפוז. האו"מניקים היו מגיעים לעיר ל־24 שעות חופשה ביום תשלום המשכורות, היו לוקחים חדר ללילה באחד מבתי המלון הזולים בחוף הים.
"רינגו היה יושב בפינת הבר כשהבחורות שלו תחמנו את האו"מניקים. כשהיו רואים שאחד מהם מוציא בוכטה גדולה של ירוקים לשלם את החשבון, רינגו היה הולך אחריהם למלון, ושתי דקות אחרי שנכנסו לחדר היה פורץ אליו עם קרש או סכין ביד, צועק על האו"מניק שהוא יהרוג אותו כי הגברת שאיתו היא אשתו ואם ילדיו. האו"מניק המסטול, שבסך הכל רצה חפוז, מפחד להסתבך ומציע פיצוי כספי הולם כדי לסגור את העניין בלי משטרה ובלי אלימות, וכך היה. הזונה הייתה הולכת לצוד או"מניק אחר, ורינגו היה הולך להמר במועדון ההימורים ברחוב יונה הנביא הסמוך.
"חוץ מהזונות הוא העסיק שני חבר'ה צעירים שהיו מוכרים תמורת אחוזים אצבעות חשיש שהיה מספק להם. הדיבורים עליו היו שמאפשרים לו את העיסוקים האלו בלי מעצרים ובלי משפטים כי היה מזמר לבלשים של ראש מפלג מוסר במדור המרכזי יונה סירקיס שירי מזמור שהצדיקו לאפשר לו להתעסק בחרא שבו הוא מתעסק, משוחרר מדאגות של מעצרים ומשפטים".
היהלומן מזמין עוד שיבאס. מדי פעם הוא מציץ בשעון. הוא שולף מנרתיק מהודר סיגר, ועושה כמה תרגילים של מעשני סיגרים שבודקים את איכות הסחורה שאותה הם עומדים לעשן. למען האמת, אני לא אוהב כל כך אנשים עם בגדים אופנתיים, שעון מנקר עיניים וטבעת יהלום, פוזאים שעושים דאווין עם סיגר יוקרתי. אבל מכיוון שהייתי כבר בשוונג של הסיפור, אני ממשיך.
"הקטע של רינגו כמלשין גרם לו להתחיל לפחד על התחת שלו. הוא השחיל כמה אנשים שנשפטו למאסר והם העבירו לו מסרים שלא רק שהם רוצים פיצוי, הם הבטיחו לו שישברו לו את הידיים שמשחקות סנוקר ויקרקפו לו את חמש השערות שנשארו לו על הראש. רינגו הבין שהתחת שלו בסכנה ויום אחד נעלם.
"בהתחלה היו שמועות שמחקו אותו מהמפה, שמועות אחרות אמרו שחתכו לו את הלשון וזרקו אותו לג'ורה ליד מנזר השתקנים, השמועות האלו החזיקו מעמד זמן קצר, כי רינגו נראה בפרנקפורט, והשמועות שהגיעו סיפרו שהוא הפך לסוחר סמים שעובד בעיקר עם החיילים האמריקאים שמשרתים בגרמניה".
אחרי עוד כמה הצצות בשעון שואל היהלומן "ומה היה לך איתו?". אני מושך קצת את הזמן, מנסה לחשוב איך לנסח את הדברים, מצית סיגריה, דופק שלוק מהערק ומשחרר, "תראה, לפני שנעצרתי בפרנקפורט רצו שם שמועות בין הישראלים שצריך להיזהר מרינגו, שחוץ מלמכור חשיש לאמריקאים הוא מוכר את חבריו הישראלים שעוסקים בעניינים שאינם נחשבים לחוקיים מי יודע מה לקריפו־פוליציי שנתנה לו למכור חשיש לאמריקאים אבל דרשה מידע על כמה חבורות פשע ישראליות שפעלו בעיר בענייני שודים, הברחת פרוות מרומניה וגניבות מבתי מלון יוקרתיים.
"האח שלך רצה לעלות דרגה והוא הבטיח לאיזה סוחר סמים אמריקאי שהוא יכול לארגן לו באופן קבוע מאות קילו חשיש משובח. האמריקאי האמין לו, ורינגו, שרוח היצירה פיעמה בו ביחד עם איזה טבח במסעדה ישראלית זולה, הכינו סוליות חשיש 220 גרם כל אחת, שמו עליהן כיסוי כמו האריזות של החשיש הלבנוני וארגנו את המפגש להעברת הסחורה, אחרי שרינגו קיבל מאות אלפי מרקים מקדמה על הסחורה.
העברת סוליות החשיש נעשתה בין שני כלי רכב מסחריים בחנייה האחורית של המסעדה. רינגו והטבח הכינו באנגים עם חשיש משובח, הסוחר האמריקאי ושלושת המלווים שלו עישנו עם רינגו והטבח, והחליפו כאפות לאות שביעות רצון מהסחורה. אחרי לחיצת יד הועברו עוד כמה מאות אלפי מרקים במזומן, והאמריקאים יצאו לדרכם.
"שעה אחרי הפרידה כשהגיעו האמריקאים לדירה שלהם, הם לקחו כמה סוליות כדי לחמם ולחתוך לרבעים ולאצבעות ולשווק ללקוחות שלהם, ואז הבינו שאכלו לוקש. במקום חשיש הם קיבלו גושי חומוס וחומרים נוספים שנצבעו בחום ונראו חשיש לכל דבר. "שעתיים מאוחר יותר, לוחמי מרינס מזוינים בנשק שעסקו עם הסוחר בהפצת הסמים, חיפשו את רינגו והטבח במסעדה ובמקומות שבהם נהג רינגו להסתובב. רינגו נמלט לתחנת המשטרה וביקש הגנה מהמפעיל שלו ובאותה הזדמנות פתח על האמריקאי שלו מכר את החשיש המזויף ועל שיטות העבודה שלו.
"כמה שבועות אחרי שנעצרתי ישבתי בצינוק המחורבן שבו תקעו אותי, רועד מקור. נשמעה בדלת דפיקה והצעקה של אסיר העבודה שהגיע אוכל. הדלת נפתחה וליד עגלת המזון אני רואה את רינגו. הוא מביא לי חיבוק ותוך כדי זורק לי 'וואללה, שיחקת אותה, שמעתי שזה וזה וזה היו איתך במכה. וואללה כל הכבוד לכם. כשתצא, אם תרצו למכור את הסחורה יש לי וואחד סוחר מיליונר משלם אחלה כסף על יהלומים'. קלטתי אותו שהוא מחפש להוציא מידע. אמרתי לו 'תשמע, אני צריך מציתים זיפו מלאים דלק וכמה בקבוקי שתייה אם תוכל להשיג לי, אני רוצה להכין בקבוקי תבערה ולעשות בלגן'. רינגו קרץ לי ואמר שיהיה בסדר. חייכתי לעצמי מבסוט.
"חצי שעה אחרי נפתחה דלת הצינוק, שכולו היה שלושה מטר על מטר ועשרים. שלושה סוהרים נכנסו בסערה, הצמידו אותי לקיר ועשו חיפוש כאילו הייתי חבר ארגון הטרור באדר מיינהוף ויש לי בתא רימונים ומקלעים. קיבלתי התקף צחוק וביקשתי מהם למסור ד"ש חם לרינגו השטינקר".
היהלומן הביט שוב על השעון ואמר לי שהוא חייב לרוץ לפגישה. "גירשו אותו מגרמניה לישראל. יומיים אחרי שהוא חזר פוצצו לו את הראש עם אלה ודקרו אותו 19 פעמים", אמר לי. "הרופאים לא נותנים לו חודש לחיות, אתה יודע מה הוא ביקש ממני? שאני אקנה לו כובע כמו של האקדוחנים במערבונים".