1. "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא, פסוק כה). והישר בשנת 2023 הוא כמובן עקום. מאוד עקום. ואנחנו ב־2023, נתקענו במשבר החמור והמסוכן ביותר שפקד את ישראל ב־75 שנותיה. ישראל על פי תהום, ללא "מבוגר אחראי" וללא מנהיגות מוסכמת ומחברת.
כולם נתפסים מעורבים, בפוזיציה, כולם חשודים מיידיים: גם הנשיא, כמובן שראש הממשלה ובוודאי ובוודאי נשיאת בית המשפט העליון. לרמטכ"ל אסור להתבטא אף על פי שהוא מבין היטב את ההשלכות והסכנות.
הוא יאחד אותנו רק, חלילה, במלחמה. זהו משבר חמור ומסוכן ממלחמת יום הכיפורים, כי הוא מפרק ומפצל את החברה הישראלית, כי הוא מוריד את קרנה של ישראל ממעמד של "עם סגולה" ו"אור לגויים" למעמד של פולין, טורקיה והונגריה, הוא חמור ומסוכן, כי הוא מבריח מכאן צעירים וצעירות (בקהילת הישראלים בקפריסין יש כבר 10,000 איש ועוד רבים בתהליך), הוא מסוכן וחמור כי הוא פוגע בכלכלה ובהשקעות, בשיתופי הפעולה האקדמיים והמחקריים, ביחסים עם מדינות בעולם וכך הלאה. אנחנו נותרנו לגורלנו, מי בבית, מי ברחובות ומי בכיכרות, מי שתומך ב"רפורמה" ומי שמתנגד ונאבק נגד הרס הדמוקרטיה, שלטון החוק ועצמאות מערכת המשפט.
אני הופך והופך בדבר ולא זוכר מקרה שבו קריאת נשיא מדינת ישראל להפסקת החקיקה לצורך דיאלוג, נדחית על ידי שר המשפטים במחי יד ועל דעת ראש הממשלה. אני הופך והופך בדבר ולא זוכר מקרה שבו היועצת המשפטית לממשלה מודיעה לראש הממשלה הנאשם שאיננו יכול להיות מעורב בעיצוב מחדש של מערכת המשפט ובבחירת שופטיו – והוא מנפנף אותה ואת חוות דעתה באומרו ש"זה לא מקובל" עליו. אני הופך והופך בדבר ולא זוכר מקרה שבו ביום שלמחרת פיטוריו של שר בהוראת בג"ץ, הוא מוזמן לישיבת קבינט. אין דין ואין דיין, אין מלך ואין מנהיגות. כל דאלים גבר.
חשבתי השבוע מה יהיה ומי יוכל לעזור לנו לאזן, להשפיע, להרגיע ולהיות מקובל.התייעצתי עם חבר וחשבנו על עורך הדין היהודי־אמריקאי אלן דרשוביץ, שהוא גם חבר של בנימין נתניהו וגם מתנגד למהלכי החקיקה. בעבר למשל ייבאנו ארצה את סטנלי פישר לתפקיד הנגיד, וכעת אפשר אולי להביא את דרשוביץ למגשר מקובל. אבל אם יציע אותו נתניהו, הוא יידחה, ואם יציעו אותו יאיר לפיד או הנשיא יצחק הרצוג – כנ"ל.
כן, אנחנו בצרות של עניים: עניים ממנהיגות איכותית, ישרה, מאחדת ערכית וחומלת. עניים ודוהרים אל תוך התהום.
2. ובינתיים, ממשיך ח"כ שמחה רוטמן לדהור עם החקיקה. זוהי לו הפעם הראשונה במגרש הפוליטי, והגורל זימן לו בולטות פוליטית ותקשורתית חד־פעמית ויכולת השפעה דרמטית. הוא חרוץ ומסור לשליחותו ובדרך איננו נוטל שבויים. הוא מרחיק בתוך דקה וחצי את נציגי האופוזיציה, מעיר לאנשי המקצוע וקוטע אותם, ודוהר במהירות לחקיקת בזק.
השבוע הוא הודה בכלי התקשורת כי אכן אין מדובר ב"תיקונים קוסמטיים", אלא בשינויים מהותיים. "הגב" של רוטמן הוא שר המשפטים יריב לוין, אידיאולוג שמתהלך עם משנתו כבר שנים ארוכות וכעת קיבל הזדמנות לממשה על מלא, היות שהיא משרתת את נתניהו הנאשם בחלק מסעיפיה.
אגב, השבוע יצטרף ללוין שר משפטים שני במשרד, דודי אמסלם, וכך יש לנו שני שרים במשרדי הביטחון, המשפטים והרווחה, אך אין לנו שר בריאות, אלא רק ממלא מקום. ומול הדהירה המטורפת לשינוי פניה של מדינת ישראל, שוטפת המחאה את הארץ מקצה ועד קצה, חוצה סקטורים, מגזרים וארגונים. ישראל נלחמת על דמותה וערכיה, סבתות וסבים עבור ילדיהם ונכדיהם, דור מייסדי המדינה ובוניה, העולים שהקימו פה את ישראל, מתקשים לראות את מפעל חייהם מתרסק ומשתנה אל מול עיניהם. הם חשים כי הם צריכים לעשות מעשה ולבלום את השינוי ואת המהפכה השלטונית בגופם.
חלקם למרבה הצער גלשו לאלימות ולאיומים בנשק. אין לקבל זאת. נשק חם הוא מחוץ לתחום. מי שכשלו בדבריהם, הם דווקא גיבורי האומה כמו עו"ד דוד חודק ואל"ם בדימוס זאב רז, והגינוי שקיבלו מכל עבר מלמד שאנחנו מבינים את הגבולות של המחאה.
נתניהו, כמו קודמיו, קיבל מנדט להנהיג את מדינת ישראל בקדנציה הקרובה, הוא לא קיבל מנדט לשנות שיטת משטר ולשנות את מגילת העצמאות. בימים הקרובים הוא יבין זאת טוב יותר, אולי כאשר המחאה תגיע לשיאה ומפקדי סיירת מטכ"ל לשעבר יישירו אליו מבט ויקראו מול עיניו את כתב האישום שלהם כנגדו.
3. כשיצאה משלחת החילוץ של פיקוד העורף לסייע בחילוץ נפגעים מתוך ההריסות בטורקיה, תהיתי לרגע מי יעזור לנו כאן אם רעש האדמה יפקוד חלילה את ישראל, וזכרתי מיד שיש יחידות חילוץ במילואים וכוחות רפואה למכביר ושבין ישראל לטורקיה יש רק שעתיים טיסה.
רעידת האדמה הקטלנית בעוצמה גבוהה כל כך, שקרובה אלינו, עם אלפי הרוגים, העלתה כאן שוב (ליום־יומיים?) את שאלת המוכנות והאחריות לטיפול ברעידות אדמה. אני, שמבין קצת במערכות החירום של ישראל, לא יודע בעצמי מי גורם־העל שאחראי גם למוכנות וגם לעצם האירוע (פיקוד העורף? רשות החירום הלאומית? המל"ל? צה"ל?). מה שאני כן יודע, שאם הדברים אינם ברורים, דוח מבקר המדינה, מסקנותיו והמלצותיו לאחר האירוע יהיו שווים לאתרוגים לאחר סוכות.
בישראל (רק בת 75) יש אלפי בניינים שמוגדרים כמסוכנים. תוכניות תמ"א 38 לחיזוק יסודות תמורת השבחה ותשואה יזמית מתמקדות באזורי ביקוש במרכז הארץ, הפריפריה זנוחה. קחו למשל את בני ברק, שבה עשיתי את ימי הקורונה: 4,200 בניינים, רובם ישנים, בני ארבע־שש קומות ללא מעליות (שבת). אף קבלן לא יעשה פינוי־בינוי או תמ"א 38, כי לא בונים מעל לקומות שאליהן ניתן לעלות ברגל בשבתות. רוב הבניינים קיבלו תוספות של מרפסות וחדרים שנבנו טלאי על טלאי כמענה לגידול הטבעי ולצפיפות בבתים מרובי הילדים. אבל לא רק בבני בברק, אלא ברבות מערי ישראל הכתובת על הקיר.
אפשר להמשיך להתפלל שרעש האדמה לא יפקוד אותנו, אפשר גם להתעלם מהכרטיס הצהוב ששלף לנו השבוע הטבע (או היושב במרומים), אבל כדאי מאוד שראש הממשלה וראש המל"ל ביחד עם שרי הביטחון, הביטחון הלאומי, הבריאות והפנים, יקיימו בדחיפות מספר דיונים, יחלקו אחריות ויוודאו מוכנות והיערכות נכונות.
4. ישנם ספרים קלילים יחסית ופחות מחייבים, ואלו ימים של נטייה לאסקפיזם ולו לשעה־שעתיים ביום. לאחרונה הפלגתי ל"תיקון" – ספרו הלא צפוי של הכתב הפוליטי הוותיק מיכאל טוכפלד.קראתי אותו בנשימה אחת.
ספר מתח מקומי ישראלי ודמיוני על מעללים, מזימות ונקמות בלב לבה של קהיליית המודיעין והביטחון שלנו בעשורים הראשונים ועם הפתעות רבות (אולי מדי). כתוב טוב, קולח ונותן הצצה בלתי אמצעית להיסטוריה של עמנו באירופה, למורכבות של השהות בגטו ובאושוויץ, לתקומה ולהקמת המדינה, לפעילות המוסד ועוד.
5. כשמדברים על "מדינת תל אביב", מדברים על מדינת החילונים והליברלים, לכאורה הפוך מהיהדות ומהמסורת, אבל זוהי טעות.
בשבוע שעבר ציינו מלאת 100 שנים להקמתו של בית הכנסת הגדול בעיר, השוכן בפינת אלנבי ונחלת בנימין. קחו את המבנה הגדול, המפואר והמהודר הזה אל תל אביב הקטנה של לפני 100 שנים, ותבינו את מיקומה וחשיבותה של היהדות בתל אביב של אז.
הבניין מוכר לי הרבה מבחוץ ומעט מבפנים. בדרך עם אמא ואבא למשביר באלנבי, לגלידת ויטמן או לים, סיפרו לי שזה "בית הכנסת של האשכנזים". בית הכנסת שלנו היה ב"אוהל מועד" הסמוך. בית הכנסת בן ה־100 חי ונושם לתפארה ואיתו בתי כנסת רבים בכל חלקי העיר. האמונה והצורך בקהילה פושטים ולובשים צורה, הדורות מתחלפים, אבל הזיקה למורשת, למסורת ולתפילה נשארה ואולי אפילו התעצמה בשנים האחרונות. ומי בכלל אמר שקונצרט חזנות טוב בבית הכנסת הוא עניין לדתיים בלבד?
6. בחלומי אני רואה את אפי נצר והאקורדיון עולים על הבמה בתיאטרון ירושלים במוצאי יום העצמאות, מקבלים יחד את פרס ישראל בתחום הזמר העברי ומורשת השירה בציבור ואז, במקום נאום, הוא פונה לקהל, מנגן באקורדיון וסוחף את הקהל בשירה אדירה של "לא נפסיק לשיר". שבת שלום