ביום שני, בחלק הסגור והעיקרי של ישיבת סיעת הליכוד, כאשר אנשי התקשורת התבקשו לעזוב את אולם ירושלים בכנסת, כנהוג אחרי נאום הפתיחה של בנימין נתניהו, חבר הכנסת דני דנון קם ממקומו והשמיע את מה שעד כה עלה בעיקר בשיחות המסדרון בין אנשי הקואליציה.
"תפקחו את העיניים, אנחנו נכשלים במערכה".
פרופ' למשפטים מזהיר: "אם לא תהיה פשרה ברפורמה, ישראל תהיה במשבר חוקתי"
סער: "את הממשלה לא מעניין כלום חוץ מלרסק את מוסדות השלטון"
"אנחנו מקדמים נושא שרוב ברור בעם תומך בו, אבל נכשלים כישלון מוחלט בהסברה", הוא התריע בפני חבריו לסיעה, כאשר עיניו נעוצות בשר המשפטים יריב לוין. "אחרי שבג"ץ רמס את הימין ואת רצון הרוב כל כך הרבה פעמים, היינו צריכים לראות תמיכה הרבה יותר משמעותית במהלכים שלנו. חקיקה לבד לא תספיק. חקיקה תמיד אפשר להפוך. עוד לא מאוחר להתעורר ולהתחיל להסביר כמו שצריך את המהלכים שלנו. אני מבקש לקיים דיון מיוחד על כך בסיעה על מנת לגבש אסטרטגיה הסברתית לרפורמה".
לפי התגובה הדלה והמעבר המיידי לנושא אחר, נראה שרוב הנוכחים, כולל ראש הממשלה ושר המשפטים, לא רק שלא הגיבו, אלא בשיא הכנות גם לא הבינו על מה דנון מדבר. הרי רוב העם בחר בימין ובנתניהו, אז מן הסתם, אותו רוב העם איתנו גם ברפורמה המשפטית. "סתם אחד שמאוכזב ומנסה לצאת גיבור בודד כדי להרוויח כותרת" – סינן אחד מהשרים אחרי הישיבה. אלא שבפועל יצא דני דנון אם לא גיבור, אז לפחות אותו ילד אמיץ שהעז לחשוף ברבים את ערוותו של המלך.
אין טענה לא מדויקת ולא מבוססת יותר מאשר הטענה: "אם רוב העם תמך בנו בבחירות, הוא אוטומטית תמך וממשיך לתמוך בכל צעד ומהלך שאנו מבצעים". אך כאשר אותם סקרים מעטים שמודדים בימים אלה את היחס לצעדי הממשלה והקואליציה מראים ירידה משמעותית בתמיכה ברפורמה המשפטית, דווקא בקרב אלה שהצביעו למפלגות הקואליציה – לקואליציה אסור להתעלם מקול ההתרעה הזה. גם אם הבחירות לא מצפות להם מעבר לפינה.
רק שכאשר בפעם הבאה עוד חבר קואליציה יטען בעוד ראיון כי "רוב הציבור תומך תמיכה מלאה ברפורמה שאנו מובילים", כדאי לו להתעניין בנתונים הסטטיסטיים ולהתאים ססמאות למציאות. והמציאות היא שתוך חודש, מאז הצהרת שר המשפטים לוין על תחילת קידום הרפורמה ההיסטורית במערכת המשפט, תמיכת הציבור הימני ברפורמה ירדה, והיום כ־20% בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה אינם תומכים בה.
"20% מתנגדים זו עדיין לא סיבה לדאגה. בטח לא לעצירה או לפשרות. אם תמיכת הציבור שלנו ברפורמה תרד, חלילה, ל־50% נגד מול 50% בעד, אז נדבר. אבל זה לא יקרה, כי זה לא יכול לקרות אף פעם. הציבור איתנו" – טען באוזניי אחד מבכירי הליכוד ואפשר לקבוע בביטחון כי רוב חבריו למחנה סבורים כמוהו.
אי־התגובה הזאת בקרב חברי סיעת הליכוד להתרעת דנון לא צריכה להטעות איש ממקדמי הרפורמה. הדאגה מהיעדר תמיכה גורפת בקרב הציבור הימני עולה יותר ויותר בשיחות רבות שמתקיימות במקומות אחרים: בסניפים מפלגתיים, באירועים פרטיים של חברי הליכוד, שכנהוג מתקיימים בנוכחות מוגברת של שרים וח"כים, בשיחות מסדרון בכנסת – וגם במצודת זאב.
יותר ויותר חברי הליכוד, כולל הוותיקים והבכירים שביניהם, מתריעים – בדיוק כמו דני דנון – מפני הכישלון הדרמטי של הקואליציה בקרב ההסברתי מול האופוזיציה סביב הרפורמה המשפטית. אנשי הליכוד המודאגים תולים את כישלונם בשאננות הימין ובהיעדר התארגנות מסיבית בעד הרפורמה, הדומה להתארגנות מתנגדיה. איש מבין המודאגים והמוטרדים לא מטיל ספק בצדק של הרפורמה, גם לא באופן התנהלות הקואליציה והממשלה בחודש האחרון.
על כן, בימים האחרונים, עולים בליכוד רעיונות לארגון פעולות הסברה של הימין. בין הרעיונות: לגייס את פעילי הליכוד, את אנשי הסניפים ולהביא לכיכרות רבבות בעד הרפורמה, מול רבבות המתנגדים. ובפן המדיני: אל מול הסברת האופוזיציה בחו"ל מתארגן בימים אלה אירוע הסברה בעד רפורמת לוין בפרלמנט האירופי.
גם לאירוע פוליטי נוסף שהתרחש בליכוד השבוע יש קשר ברור לסוגיית הרפורמה והסברתה. במינוי דודי אמסלם לשר במשרד המשפטים, דווקא בעת הזאת ובנסיבות הללו, ישנו רציונל והוא הרבה מעבר לסידור הולם עבור בכיר במפלגה, שנועד לנטרל את זעמו של האיש.
יצוין כי רבים הרימו גבה ואף הריצו בדיחות למשמע הרעיון למנות שר נוסף למשרד המשפטים, כאילו שר דומיננטי וחדור מוטיבציה כמו יריב לוין זקוק לתגבור. ובכן, דווקא עכשיו, בשיא הקרב על הרפורמה המשפטית, זקוק לוין לשותף כמו אמסלם. לא שותף לחקיקה, אלא שותף להסברה.
הידברות או אנרכיה
כאמור, חודש ימים אחרי יריית הפתיחה בקידום פרויקט חייו של לוין, החשש הפך לעובדה בשטח. קואליציית הימין המעידה על עצמה כעל "קואליציית רוב העם" נכשלה בניסיון להסביר את עצמה לקהל היעד שלה. לדעת נתניהו – ודעתו תרמה רבות לטובת סיומו של המשבר – סגנונו ההפוך של אמסלם מסגנונו המאופק והקר של לוין מסוגל "לשווק" את הרפורמה לציבור ולתרום לא מעט למאמץ ההסברתי.
ועדיין, לא בטוח שבימין ערים לכל מקורות הבעיה - ולא רק לתסמיניה. גם אם השר הטרי אמסלם לא יירד לרגע מהמסכים ומהדיונים, גם אם הליכוד תצליח להרים הפגנת מיליון בעד הרפורמה בכיכר הבימה – העובדה כי צעדי הקואליציה במכלולם נתפסים כפרסונליים ונקמניים תישאר על כנה. פשוט כי זה המצב.
באופן פרדוקסלי משהו, "בג"ץ דרעי" בזמנו שיחק לידי לוין ואפשר לו לצאת עם הרפורמה המשפטית בתזמון שהבטיח לו תמיכה רחבה. אותו "בג"ץ דרעי" שהביא לפסילת יו"ר ש"ס, הוביל את הקואליציה לצורך חיוני מבחינתה לשים הכל בצד ולקחת את החזרת אריה דרעי לשולחן הממשלה בתור משימה חקיקתית בעדיפות עליונה. "חוק דרעי 2" דחק הצדה סעיפים אחרים של הרפורמה, וספק גדול אם לזה התכוון לוין באותו ערב היסטורי של השקת הרפורמה.
סוגיית דרעי, שבהתחלה עזרה ללוין לזנק, פוגעת כיום קשות בתמיכת הציבור ברפורמה. קשה להסביר לקהל שהרפורמה נועדה לאזן את יחסי הרשויות בישראל ולחזק את הדמוקרטיה, כאשר אחד משני החוקים הראשונים של אותה רפורמה הוא חוק שכולו פרסונלי ומטרתו לפתור לאריה דרעי את בעייתו הפרטית. קשה עד בלתי אפשרי להסביר לעם שזה הדבר הכי נחוץ ודחוף לו.
כמו כן קשה להסביר לעם הסובל מעליית המחירים, מהיעדר ביטחון אישי ומשלל סוגיות מוכרות נוספות כי מה שדחוף עכשיו זה לסגור את תאגיד השידור, או להעביר את "חוק התרומות", שמטרתו לשחרר את ראש הממשלה מהחיוב להחזיר 270 אלף דולר למשפחה של בן דודו המנוח, או להטיל עונש מאסר בפועל על מי שמופיע ליד הכותל המערבי בלבוש לא צנוע.
לא לזה התכוון לוין כאשר אמר לנתניהו כי הוא מוכן לקחת את תיק המשפטים רק בתנאי שיינתן לו חופש פעולה מלא לקדם שינויים היסטוריים במערכת המשפט בישראל. בטוח לא מזה התכוון להתחיל, לא מחוק דרעי ולא משלל היוזמות מרחיקות הלכת הנלוות לצעדים שהם לב הרפורמה.
אחרי כל הנאמר, גם נוכח התעוררות הקואליציה לכישלון ההסברתי של הרפורמה, יש לציין כי שום הבנה שכזאת לא משנה פסיק בתוכנית הפעולה בשטח. לא יריב לוין ולא שמחה רוטמן יעצרו או יאטו את קצב קידומם של שני החוקים הראשונים במסגרת הרפורמה: "חוק דרעי 2", האוסר על בית המשפט לפסול חוקי יסוד; ושינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים. גם כי שני החוקים נחוצים בשביל המשך תפקודה התקין של הקואליציה, גם כי לא לוין ולא רוטמן רואים פרטנר להידברות, וגם כי לצד המתנגדים אין תשובה ברורה לשאלה: "מה כן אתם מציעים חוץ מעצירתה וביטולה של הרפורמה?".
לפי הדינמיקה ובקצב הנוכחי, התנגשות חזיתית של הרשויות היא התסריט הריאלי וגם הקרוב למדי. הפיצוץ הכמעט בלתי נמנע שיפתח בפני המערכת הפוליטית והחברה כולה שתי אופציות לבחירה מיידית: הידברות אמיתית או אנרכיה הרסנית.