ביום ראשון בלילה היה רגע אחד, עדין במיוחד, שבו המציאות איימה להתפוצץ בגדול. הסיוט של רוב הפלסטינים והישראלים נקש בדלת, אך נבלם ברגע האחרון. היה זה שעות מעטות אחרי הרצח של האחים הלל ויגל יניב מהר ברכה בצומת חווארה. צעירים יהודים התקשו לכבוש את כאבם ויצאו לפעולת נקם בתושבי הכפר.
עשרות מכוניות ובתים שרופים: כך נראית חווארה לאחר ליל המהומות
סמוטריץ' מעורר שוב סערה: "המדינה צריכה למחוק את חווארה"
ברשתות ובאתרי החדשות נפוצו במהירות מסחררת תמונות מן ההתנפלות. הסרטונים היו קשים לצפייה, במיוחד אם אתה אזרח פלסטיני. דמיינו יישוב עברי עולה באש כלפידים בגלל פשיטה של פורעים ערבים. משפחות ישבו בבתיהן ולא עשו דבר, בעת שהמון זועם פשט על השכונות והעלה אותן באש. המתקפה התרחבה גם לכפרים סמוכים, אף אם בעוצמה מוגבלת.
בתוך זמן קצר הגיעה ידיעה על הרוג, אב לחמישה, בן 38, מכפר זעתרה הסמוך לחווארה. הוא נורה בבטנו ומת בבית החולים. זיאד ראלב, תושב חווארה, שישראלים הציתו את ביתו, סיפר לי למחרת כי לרגע אחד חשב כי הוא ומשפחתו הולכים אל מותם. הלהבות אחזו בדלת ואיימו לכלות את אגפי הבית, ומעבר לפתח התגודדו עשרות ישראלים אחוזי נקם. הוא לא ידע אם להישאר בבית או לברוח. אחרי דקות של אימה החליט להותיר את הבית מאחור ולצאת לרחוב. המתנחלים, כך הוא קרא להם, כבר המשיכו ליעד הבא.
גורמים עלומים זיהו את פוטנציאל הזעם בציבור ומיהרו לנצלו. לרוב אין מדובר באנשים פרטיים, אלא בהנהגות רדיקליות מקומיות - "גוב האריות" למשל, או שליחים למיניהם של הפלגים, בראשם חמאס ואחרים. בעבר הם הסתייעו במסגדים וברמקולים שהוצבו על צריחיהם, היום עיקר פעילותם ברשתות החברתיות.
הם קראו להמונים בערים ובכפרים לצאת ולהתנגש בחיילים ובמתנחלים כדי למחוק את חרפת חווארה. דברי העידוד נוסחו כמו בקרב. "יש קריאות גם בפנים הכבוש", נפוצה ההודעה. ה"פנים" הוא הכינוי לישראל. כלומר, גם בריכוזי הערבים בישראל נשמעו, לכאורה, קריאות דומות.
ברצועה יצאו עשרות צעירים לגדר הגבול, הקימו רעש והציתו צמיגים. קבוצה אחת ממזרח לעיר עזה, והשנייה עשרות קילומטרים משם, ממזרח לעיר ח'אן יונס. את ההפגנות הללו יוזמת ממשלת חמאס, והן אינן ספונטניות. המטרה מאחוריהן כפולה. לשלוח מסר של סולידריות לפלסטינים בגדה, ומסר שני לישראל: אם העניינים יידרדרו, אתם עלולים לפגוש גם אותנו.
הקריאה לא נענתה. המוטיבציה בציבור הפלסטיני הייתה חלשה. הלומים מן הלהבות שעלו מחווארה, העדיפו ההמונים להישאר בבית ולדחות את מועד פירעונם ליום אחר. במקביל, החלו צה"ל והמשטרה להזרים כוחות לגזרת חווארה והשתלטו על המצב. ראש הממשלה בנימין נתניהו קרא לזועמים להותיר את המלאכה לגורמי האכיפה. הרשות הפלסטינית תרמה אף היא להרגעה. עשרות צעירים הגיעו לקבר יוסף במטרה להעלותו באש, ופוזרו בכוח ובגז מדמיע בידי שוטרים פלסטינים. גם התמונות הללו נפוצו במהירות מסחררת בצד הפלסטיני, מלוות במעטפת השמצות כמקובל.
כל אחד ותפקידו
באותו לילה בחווארה נקבעו כללים חדשים. בשני הצדדים, הרחוב ולא ההנהגה הוא שמוביל את המערכה. הוא מוציא מתוכו צעירים רדיקלים ומושך את גורמי השלטון באף. אבל העיקר איננו זה. בלילה ההוא הניח המחנה הפלסטיני את תוכנית הפעולה ליום שבו, מבחינתו, תתלקח ההתנגשות הגדולה. הניסיון אומנם נכשל, אבל לא נגנז. הוא יחכה להזדמנות הבאה.
התוכנית פשוטה וקווי היסוד שלה נוסחו בפומבי. ישראל תותקף ספונטנית בכמה זירות פלסטיניות בו־זמנית, תוך הסלמה שתתחיל מניצוץ. ברחבי הגדה יתנגשו ערבים ביהודים, יפגעו, יארבו, יכו ויציתו. בתוך ישראל, בערים המעורבות, יפעלו צעירים לפרוק עול. בחזית הדרום יתרמו חמאס והג'יהאד האסלאמי את חלקם בירי רקטות. על אלה יש להוסיף את בתי הכלא, שבהם חוסים אלפי אסירים ביטחוניים מכל הארגונים יחד. הכלא הוא מבחינתם מחנה צבאי. תשלובת של נציגי כל הארגונים המאכלסת מפקדים וחיילים כאחד.
עבור ההנהגה הפלסטינית בחוץ, בין שזו הרשות ובין שאלה הפלגים האחרים, נחשב הכלא לבסיס כוח. גם לבנון, שם הקים חמאס לעצמו מנגנון צבאי קטן, עשויה להרים תרומה בדמות מטחי רקטות. האמצעים שם צנועים אומנם, והלבנונים אינם שמחים להביא על עצמם תגובה ישראלית, אבל אם ההתלקחות תהיה נרחבת התלבטותם תהיה קלה.
זה מה שרצו אותם פירומנים פלסטינים לחולל בתחילת השבוע. הם לא הסתפקו בזאת ואף הציפו את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם בסרטוני הדרכה עבור מפגעי ירי. כיצד להתקרב ליעד, איך להסתתר, מה לעשות ומה לא. נשק לא חסר בשטחי הרשות. רבים אוגרים בבתיהם.
זו איננה הפעם הראשונה שבה נוסתה תוכנית הפעולה הזו. באופן בלתי רשמי, היא הושקה בידי צמרת חמאס באירועי שומר החומות במאי 2021. אפילו ניתנה לה כותרת מלכדת - "אחדות הזירות".
לפי הרעיון הזה, כל הזירות הפלסטיניות ינהלו מערכה בו־זמנית נגד ישראל. הגדה, עזה, מזרח ירושלים, לבנון והפנים. מאבק אלים, פורק עול, שיעמיס על ישראל מאוד, יגרום לאזרחיה לדמם ולמנהיגיה להאשים זה את זה בחוסר אונים. יחידים וחמושים, כל אחד ותפקידו, מי בנשק ומי באבן. הוגיה בונים על פרצות בצד השני. על העובדה כי לא ניתן להציב שוטר על כל אזרח. על תנועה ערה של מתנחלים בכבישי איו"ש, על משטרה העסוקה בזירה אחת גדולה ומתקשה לפנות כוחות לזירות אחרות, ועל צבא שייאלץ לתפקד בכמה זירות בו־זמנית.
כדי שהבעירה הזו תוצת, זקוק הצד הפלסטיני לשני כפתורים שיילחצו בו זמנית. ביום ראשון הופעל אחד מהם. השני הוא הר הבית. דמיינו אם באותו לילה שבו חווארה בערה, היו מתלקחות מהומות גם במזרח ירושלים. האגן הקדוש הוא מאגר דלק, אמצעי מיידי לליכוד השורות. עבורם, הוא תנאי בסיסי לכל התלקחות.
האם לא פוחדים הפלסטינים מפני תוצאות התוכנית? הרי ברור שישראל תגיב בחריפות. הציבור הרחב אכן אחוז מורא, אבל המפעילים, אם אפשר לקרוא להם כך, רואים דווקא בעת הזו הזדמנות להכות. הם רוצים תגובה ישראלית חריפה, כי בכוחה לעודד עוד ועוד פלסטינים להגיב. במקרה הרע יענישו את ישראל על שנים של שליטה נוקשה, ובמקרה הטוב יחלצו ממנה ויתורים או תועלות. אויבינו, כמו ידידינו, צמודים בימים אלה למסכים ועוקבים מקרוב אחר המתרחש בכנסת וברחובות. הראשונים שואבים עידוד ורואים בפילוג חולשה רבה שיש לנצלה.
חזרו לדבר על "מהפכה"
שלשום פשטה יחידת דובדבן על בית ליד יריחו ועצרה את החוליה שרצחה ביום שני את אילן גנלס. דובר חמאס בעזה, חאזם קאסם, הגיב כדרכו. "המהפכה הגדולה בגדה תימשך באופן שהכיבוש לא יידע לצפותו", הכריז. השימוש במילה "מהפכה" איננו שגור בפי חמאס, והוא הושב לשיח בשבועות האחרונים. זהו ביטוי חילוני למהדרין, שמקורותיו בתורה המרקסיסטית. הוא אומץ בידי החזיתות הפלסטיניות והמשטרים הערביים בעידן המלחמה הקרה.
באומרם "מהפכה", התכוונו ראשי אש"ף, החזיתות ושאר המנהיגים הערבים, ליום שבו יקרוס המערב המדכא, והעמים המקופחים עלי אדמות יקבלו את הזכויות שנגזלו מהם. בכל הקשור לפלסטין, היום הזה לא הגיע. ראשי חמאס, כדי להיבדל מקודמיהם וגם כדי להרחיק עצמם מכישלונם, אימצו ביטוי עדכני המזוהה עם תקופתם - "אינתיפאדה".
מטבעות לשון פוליטיים, במיוחד בימי דחק, אינם נבחרים באקראי. גם בזאת מבקשים בחמאס לצמצם פערים עם האחרים. ללכד את הזירות ולאחד את השורות, כי במהפכה, כמו שנהוג לומר אצלם, לכל אחד יש תפקיד.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל