לתת כבוד אחרון: על הצביעות הציבורית שבה נתקלנו השבוע

מי שנחשב גדול הדור הליטאי, הרב גרשון אדלשטיין ז"ל, הובא השבוע למנוחות במסע לוויה מכובד ומכבד אדם במעמדו. כ־200 אלף איש ליוו בדרכו האחרונה ביום שלישי את מי שראו בו מנהיג הדור, גאון בתורה ודמות מופת, שהלך לעולמו בגיל 100.

"עולם התורה, וכמוהו עם ישראל כולו, איבדו תלמיד חכם ומנהיג דגול שכל חייו היו קודש", ספד לו ראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש האופוזיציה בפועל, ח"כ בני גנץ, ציין: "גדלות נפש יוצאת דופן שהצילה חיי אדם רבים" - בתקופת מגיפת הקורונה, ועוד רבים וטובים החמיאו לפועלו של הרב.

אולם דווקא אל מול האישים הממלכתיים, בלטו אלו שאיבדו צלם אנוש. ומדוע? בגלל הגבלות התנועה באזור המרכז בעת קיומו של מסע הלוויה. באופן טבעי, בשל ריבוי המשתתפים נסגרו צירי תנועה רבים באזור תל אביב, וגוש דן היה פקוק לחלוטין למשך שעות ארוכות.

באופן לא טבעי, היה קשה מאוד לשמוע את התלונות הרבות מסביבי – וברשתות החברתיות – דווקא בקרב ה"נאורים" שבינינו, אלה שמדי שבוע חוסמים כבישים בניסיון לקדם אג'נדה פוליטית. כשסוגרים פה כבישים למען מחאות שוטפות נגד "דיקטטורה" ומפיקים ימי זעם של "רק לא ביבי", או בגרסה המעודכנת "לא לחרדים", אותם הטייפקאסטים שזועמים כל כך על פקקי הלוויית הרב, דווקא סבלניים למדי.

כך נראה ונשמע מוסר כפול. יש קבוצות שלסגור בעבורן כבישים מרכזיים ולשבש אורח חיים של אחרים זה בסדר, אך כשמדובר בכבוד אחרון לאחד ממנהיגי המגזר החרדי, אז "איך ייתכן שמשבשים את חיינו בגלל הלוויה", ו"נמאס מהפקקים בגלל איש זקן שמת".

והנה, גם אתמול סגרו כבישים בעיר אחת צדדית במדינה, אולי אתם מכירים, ירושלים שמה. שם צעד לו מצעד הגאווה השנתי השני, האח של המצעד השנתי בתל אביב, שמתקיים לא באופן חד־פעמי כהלוויית הרב, אלא באופן קבוע בכל שנה בשתי ערים פיציות למדי. בשנת 2023 כבר הפך לדבר שבשגרה לחסום פה את תנועת הכבישים כי יש מסר שנתי, שבועי או יומי להעביר. רק שיש מי ששכחו, או מעולם לא ידעו, מה המסר, ופשוט מחכים למפגש השבועי עם החבר'ה – על הכביש.

יש עתיד היא הבייבי של לפיד, ואפשר להבין אותו. בעשר אצבעות, עם חזון שהציג באותה התקופה לעתיד טוב יותר, במחיר של ויתור על קריירה מרשימה - צעד בדרכו של אביו המנוח אל תוך מלתעותיה של המערכת הפוליטית. אלא שבמקום להביא פוליטיקה אחרת כפי שהבטיח, במשך השנים לפיד הפך להיות בדיוק חלק מהשיטה שעליה הוא עצמו מלין רוב הזמן.

חברי הכנסת של מפלגתו, חלקם אנשים עם רקורד מכובד ביותר, מבינים מהר מאוד שבשביל להתקדם ביש עתיד צריך להישמע בדיוק כמו היו"ר עצמו. מאז היווסדה לפני כ־11 שנים, שבהן סיפר לנו לפיד מה שאנחנו שומעים ממנו ומאנשיו, שמשמשים מגבר לדבריו, במקום לדעה של עצמם - כשתופסים איתם שיחות בארבע עיניים, מגלים אוף־רקורדים לא רעים וגם כמה פוליטיקאים שאפילו מחבבים ח"כים מהליכוד המקורבים לנתניהו.

במשך שנים טוען יו"ר יש עתיד שפריימריז היא שיטה מושחתת. אני לא מתווכחת. אבל האם להיות שליט יחיד שמקבל החלטות ומנחית אותן מטה זו הדרך? זוכרת במעורפל שהוא זועק לאחרונה משהו על דיקטטורה... ועל חוקים להגבלת קדנציות.

למרות משאלת לבה של מפלגת האופוזיציה, שגם בתוך האופוזיציה מאבדת גובה, הממשלה הנוכחית לא תתפרק מחר, ויש כאן חלון זמן ייחודי לארגן בנחת את פני העתיד עד לבחירות הבאות. הגיעה העת לחשוב בתוך יש עתיד על העתיד של מפלגת יש עתיד ולא רק על של לפיד, ולרענן את השורות ואת בחירת חברי הכנסת ומיקומם בצורה דמוקרטית. מילה שמעריכים במפלגה.

לאורך השבוע חקרתי את גוון השמיים, ראיתי ריבועים של שליחי וולט בכל מקום ועיניי התכולות צדו את גוון סבון האסלה בהתרשמות רבה. הגעתי לחתונה עם המשורר הלאומי נתן אלתרמן, שנח על המתנה בשטרות של מאתיים שקל, שהם בצבע תכלת כמובן, ורקדתי ברחבה עם תליון נגד עין הרע, שטפו, טפו - סגר לי את הלוק. שנרבה בשמחות!