שינוי תפיסתי: להתמודד עם סערות היומיום - היתרונות הבריאותיים של המדיטציה

תרגול של מדיטציה יסייע לנו להיות בריאים יותר, אמפתיים יותר ונוכחים כאן ועכשיו בהווה, שזה בדיוק ההפך מהחיים ברשתות החברתיות

ד"ר לירז מרגלית צילום: פרטי
מדיטציה המונית מול מעון ראש הממשלה בירושלים ב-2020
מדיטציה המונית מול מעון ראש הממשלה בירושלים ב-2020 | צילום: יונתן זינדל פלאש 90

לאחר שקיבלו החוקרים את ברכתו של הדלאי לאמה, הם נסעו חדורי מטרה כדי לראות אם ניתן לבחון את היתרונות של מדיטציה באופן מבוקר. הם רצו לראות אם ניתן להבין כיצד נראה המוח של מודטים, אנשים שעוסקים במדיטציה באופן קבוע לפחות 20 שנה, ואם ניתן יהיה למצוא השפעות על התפקוד המוחי.

גם הפסיכולוגים וגם המודטים עוסקים בחיי הנפש, אבל מצדדים שונים של הספקטרום. המדענים רצו לחקור את המוח מבחוץ באמצעות סריקות מוח והקלטת פעילות חשמלית, אבל המודטים התנגדו נחרצות. המודטים בהודו טענו שלא ניתן לתפוס את המורכבות של החוויה הספיריטואלית באמצעות הדמיית מוח.

החוקרים ניסו לשכנעם בכל דרך אפשרית, אבל ללא הצלחה. הם ניסו לשכנע את הנזירים ולדבר עמם בשפה שלהם. הם ידעו שחמלה היא לב לבו של התרגול הבודהיסטי, אז הם סיפרו להם שהם יכולים להדגים מהו הדפוס המוחי של חמלה וכיצד ניתן למדוד אותה באופן מדעי. האמירה הזו התקבלה בגיחוך. הנזירים פרצו בצחוק היסטרי.

בתחילה חשבו החוקרים שהם צוחקים כי החוקר שהתנדב להדגים להם את ההליך וישב עם האלקטרודות על ראשו, היה נראה מצחיק - אבל הנזירים צחקו כי לשיטתם, אם רוצים באמת ללמוד חמלה צריך למקם את האלקטרודות על הלב ולא על הראש.

כאשר שבו החוקרים לארה״ב, הם החליטו לגייס מתרגלי מדיטציה שפעלו במערב. התנאי לגיוסם למחקר היה שהמתרגלים סיימו ריטריט של שלוש שנים והתאמנו לפחות שמונה שעות כל יום. במעבדה חיברו אותם למכשירים שמאפשרים להקליט את הפעילות החשמלית במוחם. הממצאים היו מרתקים. ניתוח הפעילות החשמלית במוחם העלה תנודות של גלי גמא עם משרעת גבוהה.

גמא הוא תדר מהיר מאוד של פעילות חשמלית במוח. מדובר בתדירות של 40 מחזורים לשנייה. אצל מרבית האנשים הפעילות הזו מתועדת לפרקי זמן ממש קצרצרים. בעיקר ברגע ״אהה״ -  רגעים של תובנה. נניח שאתם מנסים לפתור בעיה ופתאום עולה הפתרון. ההבזק הזה מתועד במוח על ידי פעילות גמא. זהו הרגע שבו אלמנטים שונים של תפיסה מתאחדים. פעילות גמא מסנכרנת בין חלקים שונים של המוח כדי ליצור תפיסה קוהרנטית של חוויה.

אנשים שמתרגלים מדיטציה תקופה ארוכה מדווחים על מודעות גבוהה לסביבה החיצונית והפנימית שלהם, לכל מה שקורה מסביב וכן לתחושות כמו רעב, צמא, כאב. אנשים שמתרגלים מדיטציה, למשל, לא יאכלו סתם כך. יש להם מודעות גבוהה לתחושת רעב, צמא. החיבור עם התחושות הפנימיות עולה. בנוסף, הם לא ימהרו להתרגש מזה שמישהו חתך אותם ברמזור.

הם שולטים בתגובות הרגשיות במידה גבוהה, ולכן יתמקדו בחמלה ואמפתיה. הם יגידו לעצמם שהאדם השני ככל הנראה לחוץ וממהר. הממצא המעניין במחקר היה שבניגוד לרוב המחקרים שבהם מקליטים פעילות חשמלית במוח, הדפוס הייחודי של המודטים היה גלוי לעין בלתי מזוינת.

לעומת זאת, כאשר המודטים שומעים את הצליל, אין הפעלה משמעותית בשום אזור של מטריצת הכאב. דפוס שטוח לחלוטין. כשהכאב מגיע, הם מראים תגובת כאב חדה, ואז כשהכאב נעלם, הם חוזרים מיד לנקודת הבסיס. זו למעשה החתימה העצבית של החוסן. הניסוי הזה הוא הדגמה מדהימה של המושג לחיות את הרגע, להיות כאן ועכשיו. הם לא דואגים לפני שהם צריכים לדאוג.

ההבדל המשמעותי בין בני אדם ליונקים אחרים זה הקורטקס הפרונטלי, שמאפשר לנו לחשוב מחשבות על העתיד ולדאוג ממה שיקרה ולהרהר בעבר - ואנחנו עושים זאת בחלקים גדולים מאוד מחיינו. תחשבו על הפעם האחרונה שנפצעתם או חליתם. חלק משמעותי מהסבל שנגרם מהפציעה או מהמחלה קשור למחשבות שלכם. ״למה זה היה צריך לקרות לי?״ או ששחזרתם את רגע הפציעה וניסיתם לחשוב שאם הייתם פועלים קצת אחרת, זה היה נחסך מכם.

הסבל הוא חלק מהחיים. לא ניתן למנוע אותו, אך הדרך שבה אנו מגיבים לסבל ניתנת למניעה בעזרת תרגול. ניתן להקדיש פחות זמן להרהור בעבר או לפנטוז על העתיד, ויותר זמן לחוות את הכאן והעכשיו. תרגול של מדיטציה מסייע להיות בהווה, בכאן ועכשיו. להיות נוכחים - שזה בדיוק הפוך ממה שאנו חווים ברשתות, שזה סוג של אסקפיזם שלוקח אותנו להתמקד בחיים של אחרים ולא בכאן ועכשיו.

מערכת החיסון שלנו מדוכאת כתוצאה מגורמי לחץ בסביבה. הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין שמופרשים במצבי לחץ, פוגעים ישירות במערכת החיסונית. לכן, כאשר אם עושים שימוש באסטרטגיה שממזערת את תגובת הלחץ, זה משפיע על התגובה החיסונית שלנו.

תגיות:
רשתות חברתיות
/
מדיטציה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף