אלא שמה שקרה היום, דווקא בגזרה המאוד לא סקסית של הביטוחים הסיעודיים שמוכרות לנו קופות החולים, הוא הפרת חוזה של ממש, הפעם בלי מירכאות. מה שאומרת לנו מדינת ישראל (באמצעות הגוף העלום מבחינת רוב האזרחים: "רשות שוק ההון") הוא: חברים יקרים, אתם תשלמו בכל חודש את הסכום שנדרוש מכם, אבל אם חלילה תזדקקו לקצבת סיעוד, אנחנו יכולים להחליט שהיא תקטן משמעותית.
אנחנו מדברים, עדיין, רק על הביטוח הסיעודי, אבל באופק ניצבים כבר איומים משמעותיים הרבה יותר כמו הביטוח הלאומי, הפנסיות ועוד, כך שמתעורר החשד שמדובר רק בסדק ראשון בחומה שחשבנו שתגן על כולנו לעת זיקנה - וזו כבר הפרת חוזה בלי שום מירכאות.
תכף נגיע לכל השאר, אבל קודם כל נתכנס לעוד רגע אחד סביב מיטתו של החולה הסיעודי ונבחן לרגע מה בעצם אומרת לנו רשות שוק ההון. בגדול היא אומרת לנו שני דברים:
הראשון הוא שאנחנו חיים יותר מדי שנים (סליחה שאני מתרגם את המינוח "עלייה בתוחלת החיים" למונח מפורש יותר) והשני הוא שאנו מודעים יותר מדי לזכויותינו, כלומר - בתרגום לעברית מדוברת: שהפסקנו להיות פראיירים, בין אם מתוך מודעות עצמית ובין בסיוע של כל מני ארגונים (ע"ע לבנת פורן) שמסייעים לנו במימוש זכויותינו מול גופים כמו הביטוח הלאומי, קופות החולים, חברות הביטוח ואחרים.
משום כך יש חשש שהכסף שנצבר בקופת הביטוח לא יספיק לכסות את התשלומים למבוטחים. מה עושים? ראשית מקצצים את התשלום החודשי מ-6,100 שקל לחודש ל-5,500 שקל לחודש. למה? כי הם יכולים.
אבל הגזרות לא תמו בכך: ברשות שוק ההון מציעים גם להאריך את תקופת ההמתנה לזכאות מחודשיים (כיום) ל-6 חודשים (בעתיד) ואף מציינים במפורש כי אם לא יהיה מנוס, ישקלו גם את ייקור הפרמיה החודשית.
אם לתמצת את כל אלה למשפט אחד: אתם שילמתם כנמו פראיירים במשך שנים וכמו פראיירים גם לא הייתם מודעים מספיק לזכויות שלכם, אבל אחרי שהתחלתם לדרוש, אין לנו ברירה אלא להפר באופן חד צדדי את החוזה אתכם, כי אחרת לא יישאר לנו כלום בקופה.
התרעות פיקוד העורף