רעות שכזו: ההבטחה של לוחמי תל סאקי ששרדו את הקרב | כרמית ספיר ויץ

מאה מו"רקים בצבא שמעבירה מש"קית חוי"ה נלהבת או שיעורי היסטוריה עם תיאור מהלכים צבאיים בליווי מפות לא ישוו למפגש אחד עם אדם כמו אלמגור. בעשור שחלף מאז פגישתנו, אני עוקבת מהצד אחר הפעילות סביב תל סאקי, שמחה עם הלוחמים ועם המשפחות ברגעים הטובים שלהם, ועצובה בשביל כולנו ברגעים הרעים. למשל, השחתת האנדרטה ביוני האחרון. מישהו ניפץ את כל 32 תמונות הפנים המחייכות של החברים שנפלו.

חודשים ספורים לאחר מכן אפשר לספר שבמימון קרן שאלמגור הקים בארצות הברית ובתכנון “יעד אדריכלים", אנשי תל סאקי השלימו את שביל הרעות שעולה מהחניה למטה עד לאנדרטה בראש התל, עם נקודות הסברה לחילוצים, כולל העמדת נגמ"שים במקום שבו הכל קרה.

דרך מפגש מקרי באינטרנט, בזמן שילדיהם כבר היו על מדים, אזרו אומץ והחלו במלאכת האיתור האחד של השני. כולם היו סביב גיל 50, והנפש עדיין הייתה לכודה בבונקר המחניק והחשוך. כבר שני עשורים שהם נפגשים פעמיים בשנה, ביום הזיכרון ובי"ב תשרי, היום שבו צה"ל הדף את הסורים וחילץ אותם.

נולדתי לתוך המלחמה. כל כך לתוכה, עד שחגיגות יום הולדתי נפתחות השנה בתקיעת שופר ובתפריט דל קלוריות של צום יום כיפור. פעם נהגתי להשוויץ ולומר ש"אני הילדה של חורף 73'" כמו בשיר, עד שמחברו, חברי היקר שמואל הספרי, העמיד אותי על טעותי והבהיר שלא כך הדבר.

את השיר הוא כתב למעשה על ילידות וילידי 1974, כלומר הבייבי בום שאחרי מלחמת יום כיפור. אפשר לחשוב איזו גאווה זו: כל אחד פה מסתובב עם מלחמה בכיס. “אני יליד 67'", “אני 82'", “אני לבנון השנייה", “אני מלחמת המפרץ", שזו מלחמה די משונה, שניהל מג'נון אחד שהשתעשע ברעיון לשגר אלינו טילים כימיים ואילץ אותנו להתהלך עם מסיכות.

כשיצאו למלחמה, אנשי תל סאקי היו נערים צעירים. המילים של אלמגור בפגישתנו מלפני עשור מתמצתות את הכל: “אהבנו את המחשבה שאנחנו עושים את המקסימום עבור המדינה ותורמים את חלקנו, ומאוד אהבנו אחד את השני. לא תמיד הסכמנו על הכל, אבל למדנו מגיל צעיר להעריך את האינטרס של הכלל כעצם הקיום שלנו כחברה.

“הבנו שעל מנת להצליח אנחנו חייבים לשתף פעולה. עשינו תוכניות לחיים לגדל ולגדול ביחד, אבל הרבה מאיתנו לא זכו להגשים את חלומם. הבטחנו לעצמנו לחיות חיים שראויים את ההקרבה של אלה שלא חזרו. הבטחנו שהרעות לא תיעלם ושלעולם לא נשכח. הרי זאת רעות אמיתית".

עם הזמן, המג"ד שלהם, יורם יאיר, התקדם לדרגת אלוף ומונה למפקד אכ"א. בקוד האתיקה של צה"ל כתב על הרעות ועל אחוות הלוחמים, הכי קרוב לשמיים שהכיר ברמת הגולן.

חרף לחצים מגורמים שונים שרצו לאמץ את התל, הדגל היחידי שמתנוסס עליו הוא דגל הלאום הענק. אנשי תל סאקי שומרים על כך באדיקות. בתל סאקי אין הפרדה בין צנחנים לשריון או דרגות. רק שמות של 32 בחורים שלחמו יחד תחת דגל אחד בשביל חבריהם ובשביל המדינה. שרק נהיה ראויות וראויים לזה. 