הסירו את המסך: ברגע אחד - ישראל למדה את השיעור הכואב ביותר | מאיר עוזיאל

חטופים

נודע לי שיש חטופים במשפחה הקרובה של חבר, מורדי. שתי בנות קטנות. גם חטופים אחרים. דיברנו. הייתי לרגעים קרוב אל שולי השוליים של מציאות שאדם לא מסוגל להיות בה. הוא נשמע חזק. אם הבנות, מעיין צין, נשמעת חזקה. אני לא יודע איך אני עצמי נשמע, איך אני כותב. אני בטח נשמע מזויף. זה גם לא חשוב.

כולם יחזרו, אני אומר לו. אומר לעצמי. מזייף לעצמי. הבנות הקטנות יחזרו. יחזרו. הן הסמל והאור של העולם, ואין לי למי להתפלל. אני כותב את המדור ביום ראשון. עד יום שלישי אני עוד יכול לעדכן. הלוואי ואוכל לעדכן, ואם לא אעדכן עד יום שלישי, אני מקווה שביום שישי שבו מופיע העיתון, הן כבר יהיו בבית.

לוסי אהריש

היא סיפרה שבגיל 5, כאשר היא נסעה עם משפחתה במכונית בעזה (אלו היו ימי 1987, שבהם עוד ניתן היה לנסוע לעזה), טרוריסט הביט לה בעיניים, ראה מולו ילדה בת 5, וזרק עליה בקבוק תבערה לתוך הרכב. "לעולם לא אשכח את הרשע בעיניים שלו", היא אמרה.

זה היה רגע נדיר ב־CNN, אחרי שרגע קודם המגישה התפתלה בכל מיני שאלות בנוסח: איך אפשר לחשוב על פינוי האזרחים מצפון עזה? "יש חולים", היא אמרה, "הדרכים חסומות בשברי הריסות", היא אמרה, וכדומה וכשטויות.

חבר ערבי

חבר ערבי מוסלמי צלצל אליי, ואמר לי שאפילו במשפחה שלו שמחים על הפעולה של חמאס. הוא רצה להזהיר אותי מהתמימות של עצמי. שלנו. לפקוח לי את העיניים, ואני עוד חושב שהעיניים שלי פקוחות לרווחה בעזרת מלחציים לפקיחת העפעפיים. הוא אמר לי דברים על החברה המוסלמית שאני לא רוצה לחזור עליהם, כי אני לא רוצה שהדפוס יהפוך אותם ללגיטימיים. אולי הם גם אינם נכונים. אולי הוא מגזים, אבל הוא אומר לי בין היתר: "חמאס ודאע"ש זה האסלאם האמיתי. האסלאם הערבי מתון רק כשהוא חלש".

יאיר גולן

מעכשיו אשנה את מה שאני מסביר על השמאל בישראל, ואומר: "שתבינו, כאשר יורים, אני רוצה להיות מאחורי יאיר גולן, כי הוא יורה טוב יותר ממני".

נתניהו

אם נתניהו וממשלת ימין לא היו נבחרים ולא היו עכשיו בשלטון, היינו אומרים: "אם נתניהו היה בשלטון, זה לא היה קורה". גם את זה לקחו לנו. טוב שלקחו לנו.

הכתב שהתפטר

יש מעט מעשי גבורה בעיתונות. אני לא מדבר על גבורת כתבים צבאיים בסיקור אזורי קרב. כאן אכן יש עיתונאים גיבורים. עיתונאות היא מקצוע מוזר. עיתונאי צריך להיות בעל תכונות מיוחדות: אמיץ, חצוף ולא ממושמע בכל מקום, אבל כשהוא עומד מול שולחן העורך, הוא צריך להיות בעל תכונות הפוכות לחלוטין: צנוע, מנומס וממושמע. אולי קצת הגזמתי, אבל בעיקרון ככה זה עובד, ועובד טוב.

אבל יש רגעים שבהם עיתונאים צריכים להיות אמיצים גם בתוך המערכת. ולעתים נדירות, עיתונאים אכן יודעים להיות אמיצים. כזה הוא כתב ה־BBC. שהתפטר, כיוון שברשת התקשורת הבריטית סירבו לכנות את המחבלים של חמאס "טרוריסטים".

הוא לא יכול היה להחשות נוכח העיוות הזה. הוא כתב צעיר (22) בתחילת דרכו, לו היה נשאר, היה כנראה מגיע רחוק. הוא יודע כמה קשה למצוא עבודה בתקשורת, ובמיוחד ב־BBC, בכל זאת הוא התפטר.

שמו נח (נואה באנגלית) אברהמס. אה כן, הוא יהודי. אה, זה לא אותו דבר כמו לראות עיתונאי שאיננו יהודי שמתקומם על כך. אה, זאת אומרת שעדיין קשה למצוא באמת עיתונאי אמיץ, שעומד לצד האמת, ב־BBC.

חנויות הפרחים

חנויות הפרחים הפכו לחנויות לזרי לוויות: נכנסים לקנות פרחים ורואים שם זרים על זרים בטבעות עגולות ועליהן כתובות. "המשפחה מקומה 23". "החברים לעבודה". וגם, נורא: "גן רימון". או שם דומה של גן או בית ספר.

הסרת מסך

לרגע אחד, לעשר שעות, הסירו את הפינה של המסך שכיסה לנו את הגיהינום, והצצנו בו. חשבנו שהוא לא קיים באמת, הגיהינום, חשבנו שאם הוא קיים הוא לא יתפרץ. ליום אחד, באזור אחד, ראינו את המציאות. זה היה השיעור הנוראי ביותר והכואב ביותר שלימדו אותנו. שיעור שבו תלשו אותנו בבת אחת מהעולם השלו והשקט שחשבנו שאנחנו חיים בו. אנא, שרק נלמד.

והפוליטיקאים?

פינת השלולית

השלולית היא שלולית של דם עכשיו. בארץ, וגם בעולם, הראו תמונה של זוג מתחבא מתחת לשיחים ומצלם סלפי של נשיקה, כי שניהם חשבו שזה הצילום של הנשיקה האחרונה שלהם. הצילום הזה הוא הנשיקה הגדולה ביותר שהשלולית ידעה מעודה.