זאת הייתה ההתנקשות הראשונה בשידור חי בטלוויזיה. רגע כה מרסק, עצוב ומפתיע, שאמריקה עצרה את מהלך חייה. עבודה ולימודים נפסקו. מורים מיררו בבכי מול תלמידים בכיתות. ילדים נשלחו הביתה ומצאו את הוריהם בוהים בטלוויזיה, מכווצים בחוסר אמונה ולחייהם רטובות מדמעות.
הביקור בדאלאס עורר חשש גדול, משום שטקסס לא הסתירה את שנאתה לקנדי. יום יפה ושמיים כחולים שיבשו את שיקול הדעת הבטיחותי, והבועה (הגג של הלימוזינה) הוסרה והגישה את הנשיא למתנקש על מגש. היריות נשמעו כאשר השיירה עברה ברחוב אלם מתחת לבניין בית המסחר לספרים.
ג'קי והיל הסבירו כי היא ניסתה להרים חלק מהגולגולת של בעלה שנחתה על תא המטען כדי לנסות לחבר את ראשו. היל קפץ על המכונית ודחף אותה חזרה למושב. היא אספה את ראשו של בעלה בזרועותיה וצעקה לעזרה. "אני אוהבת אותך, ג'ק", אמרה לבעלה, אבל הוא כבר מת ולא שמע אותה.
אוסוולד, חייל מארינס, צלף בינוני, שהיגר לברית המועצות וניסה להיכנס לקובה, ירה בנשיא ברובה ישן ומתפרק עם כוונת טלסקופית רעועה שהזמין בדואר. מתנקשים לא ירו בקנדי משלושה מוקדים; איש לא ירה מתלולית הדשא בחזית. בכל פיסות המידע שאינן מתחברות, אין משום תועלת לפתרון החידה אלא אישוש לעובדה שבשמונה השניות שעמדו לרשותו, הצליח המתנקש לפגוע בקנדי פעמיים.
"קליע הקסם", שחלף דרך קנדי ופגע פעמיים במושל טקסס ג'ון קונולי עד שתש כוחו ונתקע בדופן הלימוזינה, הוא אכן נס בליסטי; כמו גם העובדה שאוסוולד הפך לצלף המפורסם בעולם. 60 שנה הן די זמן להגיע לאמת. אם קיימת גרסה משכנעת יותר, לא שמענו אותה.
נשיא אהוד, לא תמיד אהוב, לרוב לא מושלם, נתלש מחיקה של אמריקה. הוא היה צעיר, אטרקטיבי, משכיל, פזיז ועם חוש הומור. הוא היה הנשיא הראשון שנולד במאה ה־20 ונצר לקמלוט אמריקאי שהייתה אצולה ללא בית מלוכה. גם מי שהתנגדו לדעותיו ומעשיו, לא יכלו שלא לחבב אותו.
קשה לתת ציונים לנשיאותו של קנדי. אמריקה חצויה בין מי שנותרו מסנוורים מהילתו, גילו הצעיר וצדודיתו הנאה ובין מתנגדיו חמוצי הסבר והדעה, שאינם מפסיקים לחלוק על עיקרי הקדנציה הקטועה שלו. בסופו של דבר, כל אחד ומסקנותיו; הוא היה מנהיג זוהר ופוליטיקאי מחונן או אסון בהתהוות. האמת נמצאת כנראה באמצע.
האירוניה בנשיאותו של קנדי היא שבמובנים רבים הוא נשפט על ידי מה שיכול היה להשיג ולא מה שעשה. התחלתו בתחום זכויות האזרח ושוויון הזכויות הייתה אטית ומהוססת. האירועים האלימים בדרום ארצות הברית זעזעו אותו והכריחו אותו לחשוב ברצינות על מאבק אמיתי לשוויון. את החוקים שקנדי יזם העביר ג'ונסון בקונגרס. מותר לנחש שגם קנדי היה מעביר אותם.
אחרי שנים ארוכות של חיסיון, נפתחו ב־2017 רוב המסמכים הגנוזים ששמשו ועדות חקירה שונות. כולם חוץ מאלה שה־FBI וה־CIA טענו שמוקדם מדי לחשוף מטעמי ביטחון ומקורות. אלפי מסמכים ואף אקדח מעשן. היו שם זוטות שלא חברו לקנוניה: משטרת דאלאס קיבלה אזהרה נקודתית על ניסיון התנקשות צפוי באוסוולד העצור והתעלמה ממנו; אוסוולד היה במעקב של ה־CIA, שידע על כל תנועותיו, כולל ניסיונו לוותר על אזרחותו האמריקאית.
הקלטה גנוזה של שיחה עם ג'קלין קנדי שנחשפה ב־2011, אמורה הייתה לחשוף טפח מהאמת; מציאות חלופית עם רעשים סטטיים. ג'קי סיפרה שראש ה־CIA אלן דאלס התמוטט אחרי מתקפת הנפל ב"מפרץ החזירים" ובעלה בכה כאשר שמע כמה קובנים מתנגדי קסטרו נהרגו בפלישה. היא הייתה משוכנעת שג'ונסון והממסד הטקסני היו מעורבים בהתנקשות, אך ללא הוכחות. בובי קנדי, שהיה התובע הכללי בעת ההתנקשות, בישר לאלמנה שבועות ספורים אחרי דאלאס, כי פענח את הרצח אך המתין לשוב לעמדת כוח כדי לפעול. שום דבר בקלטת לא החזיק מים.
העימות נתן לקנדי הזדמנות להראות שהוא קשוח ויכול להלך אימים על מנהיג ברוטלי כחרושצ'וב ולצאת מהדו־קרב מנצח ועומד על רגליו. אילו חי יותר, יכול להיות שהניצחון הדחוק והמסוכן הזה היה מעניק לו קב פסיכולוגי, יוצק בו ביטחון עצמי ושקט פנימי שהיה חוסך מאמריקה ומהעולם את הצורך בכיפוף ידיים ואת החתירה תחת השלטון במדינות שאמריקה לא הייתה אמורה להידחף אליהן.
אלמלא נרצח ואילו נבחר שוב, האם היה מניח לו מצפונו להביט בפיאסקו הקטלני בווייטנאם באומץ, מספיק כדי לגרום לו להוציא את אמריקה מהביצה הווייטנאמית, החלטה שהייתה גורמת לו להיראות הססן ולא החלטי? פעילים במעגל ההחלטות האינטימי של קנדי אמרו כי הם משוכנעים כמעט לחלוטין שהנשיא היה מסיים את המלחמה. טום וויקר, שידע יותר מאחרים על הקריירות הפוליטיות של קנדי וג'ונסון, הסתכן ואמר שלקנדי הייתה אופציה לסגת מווייטנאם ואילו ג'ונסון נשאר עם הקצה המלוכלך של המקל והיה מחויב להמשיך.
יותר משאמריקה אהבה את קנדי, היא חיבבה אותו. את אשתו אהבו יותר, משום שהיא הביאה לאמריקה המרופטת של עידן אייזנהאואר שיק אופנתי, תפיסת חיים מודרנית, ניחוח קוסמופוליטי, יופי ושני ילדים קטנים שהתרוצצו בבית הלבן. לבית הלבן הגיעה חבילת חיים אטרקטיבית, זוג צעיר, נאה ומשכיל, שקרא שירה והתרועע עם אינטלקטואלים. היו לקנדי כיסי התנגדות באמריקה, חלקם מסוכנים, אבל מותו פרץ סכר של רגשות ודמעות שנמשך שנים. אמריקה נעלבה מהקלות הבלתי נסבלת של הריגתו.
אף שאינו חי כדי לומר את דברו, אוסוולד נראה כעכברון מבוהל שנקלע לרגע נדיר שבו הייתה לו יכולת להשפיע על הקשת העלילתית של אמריקה. תיאוריות הקונספירציה נולדו בעיקר מחוסר האמונה שהאיש הקטן והאפור הזה הצליח להשחיל שלוש יריות בלתי אפשריות ולהיעלם מהזירה אחרי הוצאה פולחנית להורג. היה צער אמיתי לצד עלבון וחוסר אמון והתפכחות ממה שאמריקה חשבה על עצמה עד אותו רגע. שיחות עם מעט מאנשי השירות החשאי שנותרו בחיים, הסגירו בעיקר את התסכול, ההשפלה ותחושת חוסר האונים על שלא ניתן להם לממש את ייעודם ולהציב את עצמם בין המתנקש לנשיא ולעצור את הכדור בגופם.
גם עכשיו, כשהם מספרים את סיפורו של אותו יום נורא, עיניהם מלאות דמעות, הם מדברים בקושי ונושכים שפתיים. זה היה השיעור הראשון ליכולתו של מתנקש נחוש, לא מרשים כשם שהיה, לשנות את מהלך ההיסטוריה על ידי כך שהסיר מדרכה של אמריקה את מי שהיו יכולים לעשות אותה מקום טוב יותר.
כ־2,500 ספרים נכתבו על קנדי, סרטים, סדרות, כתבות. היה צריך את זן העיתונות האישי, הקשוב, בגובה העיניים, של ג'ימי ברסלין המצוין, כדי למצוא זווית התייחסות מקורית משלו. ברסלין דיבר עם האיש שחפר את קברו של קנדי.
"קודם הייתה מיסה בכנסייה ואחריה מסע הלוויה לארלינגטון. כשג'קי קנדי הגיעה לקבר, הארון היה מוכן לרדת לאדמה. זה בטח הרגע הקשה ביותר, כאשר הרעיה רואה את הארון עם בעלה בתוכו מחכה להיעלם באדמה. היא יודעת שזה לנצח. אחרי הקבורה אין כלום. אין ארון לנשק או להניח עליו את ידיך. קודם לכן, בכנסייה, ביקשה ג'קי מקלינט היל שיפתח עבורה את הארון. מצבו של קנדי היה כזה שהוחלט שהארון יהיה סגור. היל הרים עבורה את מכסה הארון והפנה את גבו. הוא שמע נקישת מספריים. ג'קי גזרה קצוות שיער מבלוריתו של בעלה".
אבל זה לא היה הסוף. שנתיים לאחר מכן חפר קליפטון פולארד קבר שני לנשיא האמריקאי. תנועת המבקרים בחלקת הקבר המקורי הייתה גדולה בהרבה ממה שציפו, וגב' קנדי ביקשה להתקין לפיד ליד הקבר. היה צריך לחפור קבר חדש כדי להתקין את הלפיד והצנרת אליו. "הרגשתי שאני מפריע את מנוחתו של הנשיא", אמר פולארד. מעטים בלבד ידעו על הזזת הארון. בובי קנדי נקבר ליד אחיו ב־1968 וג'קי ב־1994.
התרעות פיקוד העורף