בעוד הצד הישראלי מתעקש שוב על היעדים הברורים: תבוסה מוחלטת לחמאס באופן שלא ניתן לפרשנות, השבת החטופים לביתם והעמקת הברית החזקה בין ישראל לארה"ב, הצד האמריקאי ביקש שוב לקבל הבהרות ביחס לעזה ביום שאחרי. הצד הישראלי הסביר, ולא בפעם הראשונה, שאין יום שאחרי בעזה כשחמאס נשאר על הרגליים. עוד התעקש להסביר כי הסנטימנט בציבור הישראלי חי תחת הטראומה של 7 באוקטובר, ועל ישראל להשלים את המשימות ולעמוד ביעדים. אחר כך נדבר על עזה.
וישנו הפיל העצבני שבחדר. חבילת הסיוע האמריקאית העומדת על 14 מיליארד דולר למערכת הביטחון הישראלית. אותו סיוע כלכלי שייצר כותרות ענק, אך בפועל עוד תקוע בוויכוחים פוליטיים בין הממשל לקונגרס. אז כל הכבוד למשלחת הישראלית על הצגת החזית האחידה, וכל הכבוד על מלא יגיע אם היא זו שבזכותה תיפתח הסתימה שעומדת כרגע בין ישראל לבין התקציב האמריקאי, ונראה אותו בשבועיים הקרובים אצלנו בחשבון הבנק. תקציב שישראל זקוקה לו כדי לנצח במלחמה.
פרופיל 21
זה שנים אני סובלת מאלרגיה חריפה לטרנדים, ושלוותי המאומצת מופרת לא אחת מסחף ההמון שדוהר אחריהם. ייתכן כי אלה רוחות המלחמה השחורה, הצורך באסקפיזם, או ההתמכרות לפיד הרשתות החברתיות שנכנעתי לגמילה מהן – אך טרנד "גיל 21" מלהיב גם אותי.
למי שחי בקונכייה ולא יודע במה מדובר, אספר כי בימים האחרונים נפוץ ברשתות החברתיות טרנד "גיל 21", שבו אנשים משתפים תמונות שלהם מאותה התקופה בחייהם. הגיל הזה שבו היינו צעירים, יפים, מתוחים, רעננים ותמימים – לפני שהחיים התרסקו לנו לתוך הפנים. והנוסטלגיה, אוי הנוסטלגיה. לחבק, לחבק, לחבק.
עם כל הכבוד לרוף האמריקאי, לסומבררו ולהישג שיצר בסחף – המדים והשנינות הישראלית מנצחים. כן, אני מדברת מפוזיציה. ההומור העצמי הישראלי המופץ בפיד הוא אירוע שזר לא יבין אותו. איתי העיתונאי בצעירותו עם תג תקשורת לחולצתו: "לא מוצא 21, אבל בגיל 23 התחלתי עם השטויות האלה". שלל גברים קירחים ומתקרחים בהווה ושופעי שיער בעברם, בעלי הומור עצמי משובח בנושא. שלל נשים יפהפיות, שהיו ונשארו כאלה מבפנים מבחוץ – מרגש. וטלי, הבוסית לשעבר, שסיכמה לצד תמונתה את הטרנד בנוקאאוט – "עוד משועממת".
לראות את האנשים בחיינו ואת מי שחלפו בהם ברגעי עבר שמביטים אלינו ללא פילטר, באיכות גרועה עם כתמים חומים מיושנים על תמונותיהם והברק בעיניהם, עושה טוב על הנשמה. הנה טרנד שלא היה צריך לטבול בו באמבטיות קרח של אומץ ו/או טמטום כדי להפיץ רגעים מתוקים ומעניינים מהחיים של פעם. רגעים שמספרים את הסיפור של הדרך שעבר כל אחד מאיתנו כפרט עד הלום.
אז זרמתי והעליתי תמונה שלי כספורטאית, אי־אז לפני 16 שנים במטווח האולימפי בהרצליה, מכוונת ופוגעת. תחי הנוסטלגיה, יחי ההומור הישראלי, לחיי הטרנדים החיוביים, תחי ההתפכחות. מסתבר שיש אלרגיות שעוברות.
התרעות פיקוד העורף