לאורך אותן שנים סבלו יישובי אצבע הגליל, עמק החולה והיישובים סביב הכנרת מהתקפות הסורים שישבו על רמת הגולן והפציצו מדי יום את היישובים לרגליהם, שסבלו מהרס, חורבן וקורבנות לא מעטים, עם דורות של ילדים שגדלו עם טראומה במקלטים. למרות המצוקה הקשה, איש לא העז אז להעלות על דעתו מחשבה של פינוי או התפנות מאותם יישובים. הסיוט הזה הסתיים כידוע במלחמת ששת הימים, כשצה”ל כבש את רמת הגולן והרחיק משם את הסורים.
בתחילת שנות ה־70, לאחר מבצע ספטמבר השחור שאילץ את ארגוני הטרור הפלסטיניים לעבור מירדן ללבנון, הם התבססו בדרום לבנון והחלו להפעיל משם פעולות טרור של מחבלים מלוות בשיגור מסיבי וקטלני של קטיושות לעבר יישובי הצפון, כשקריית שמונה הייתה אחד מהיעדים המועדפים עליהם. מאותן שנים קשות נחקקו מספר אירועים קשים שלא נשכחו עד היום כמו אסון אוטובוס התלמידים ממושב אביבים במאי 1970, “אסון מעלות” במאי 1974 והטבח שביצעו המחבלים באפריל 1974 בקריית שמונה. גם אז איש לא העלה בדעתו להתפנות או לפנות את תושבי האזור מבתיהם.
מאז 2009 רוב הממשלות היו תחת שלטון הליכוד כשנתניהו ניצב בראשן. לאורך אותן שנים נכתבו עשרות מסמכים על מיגון יישובי הצפון כדי להבטיח את שלום התושבים ולמנוע מחשבה על פינוי, כשבפועל כמעט לא נעשה דבר. את הפתרון למחדל הנורא הזה מצאה הממשלה הזו בפינוי המוני של עשרות אלפי תושבי הצפון.
פינוי והגליית תושבים מבתיהם מנוגדים לאתוס הציוני, כשברור שמי שנסוג ומפנה ממטולה ייסוג גם מעפולה. מאז חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה היינו לסמל ומופת להיאחזות בקרקע. הממשלה הזו בהתנהלותה היא ההוכחה ההפוכה, כשיישובים ערביים בגבול הצפון כמו ערב אל־עראמשה ורג’ר שנתונים לאותה סכנה ולאותו איום אינם מתפנים ותושביהם נותרים בבתיהם. המחדל של פינוי תושבי הצפון הוא המשך ישיר להפקרת היישובים ללא מיגון והגנה והמשך ישיר לעובדה שהממשלה הזו התעלמה מההתבססות של חיזבאללה מול יישובי גבול הצפון בניגוד להחלטה 1701 שהממשלה הנוכחית לא פעלה ליישמה.
התרעות פיקוד העורף