סער לא התרצה. בחילופי הדברים המאוד קשים ביניהם, הוא הזכיר לגנץ שעודף גנרלים יכול לגרום לקונספציות מהסוג שהמיט עלינו את אסון 7 באוקטובר, וגם את העובדה שישב בחמישה קבינטים, היה מזכיר ממשלה וצבר ניסיון שאין לרבים. תפיסת עולם אזרחית־ביטחוניסטית נדרשת בקבינט, לפעמים יותר מעוד גנרל, אמר. הסוף ידוע. איזנקוט בפנים, סער בחוץ. פרס התנחומים - לשבת עם כל הנדחים והמנודים בקבינט המורחב - לא באמת פיצה אותו. כבר אז הוא ידע שהפור נפל. הוא עם גנץ לא יישאר.
להודעת פירוק המחנה הממלכתי צירף אתמול סער דרישה להצטרף לקבינט המלחמה. עכשיו, כשהוא מפלגה עצמאית, זכותו. לדעתו. הבעיה היא, שלגנץ יש זכות וטו על צירוף חברים לקבינט המלחמה. האם גנץ ישתמש בה? ואם כן, האם נתניהו יפטר את גנץ, כדי לצרף את סער ולחזק את הסיכוי שסער יחליט, מתישהו, שהגיע הזמן לחזור אל בין זרועותיו של נתניהו?
הסיכוי שזה יקרה נמוך מאוד. סער לא מפרק את המחנה הממלכתי כדי להציל את נתניהו. הוא עושה את זה כדי לשקם את המותג “גדעון סער”. אין על המפה הפוליטית בישראל מישהו שגבו מחורץ ומחורר יותר מגבו של סער, תוצאת מכונת הרעל של נתניהו. הוא סופג את המיטב כבר שנים ארוכות, עוד לפני שגנץ נכנס לפוליטיקה. דעתו על נתניהו לא השתנתה כהוא זה בשנתיים האחרונות. ואם כן, אז לרעה.
דעתו על המצב הפוליטי כן השתנתה. הוא הבין שמה שהיה לא יהיה. הוא מגה־פוליטיקאי שקורא את נדידת היבשות הפוליטית במיומנות ומזהה את הוואקום שבין נתניהו לגנץ. את האלקטורט הימני־ממלכתי שחונה כעת בחניון של גנץ, אבל פוזל לצדדים כדי למצוא חניון נוח יותר. לשם הוא מכוון. האם זה יצליח? לא ברור, אבל זו הכוונה.
עכשיו, כשבנט יקים את מפלגת הימין הממלכתי שלו, הוא יהיה כינור שני. סער כבר שם. האם זה ישנה במשהו את חלוקת הכוחות המסתמנת בחודשים האחרונים, שלפיה בנט הוא המוביל בתחום? ימים יגידו. סער מתחיל מעמדת פיגור בולטת. הוא מקווה לאזן את הפיגור בסקרים, בהקדמה בלוח הזמנים.
הוא עשה את כל זה בכוונה רבה ובתכנון מקדים. בדיעבד, הוא מרגיש שיצא פראייר. אחרי ששילם את מלוא המחיר, הפסיד גם את עולמו בכל הקשור למעמד ציבורי. מעמדת התקווה הלבנה הגדולה שבה התנחל עם הקמתה של תקווה חדשה, הוא מצא את עצמו פתאום בעמדה של איש האתמול, פוליטיקאי לא פופולרי בעליל, כינור שני של גנץ, שהפך בן לילה לכינור שלישי. לא, זה לא סער. הוא לא ישלים עם המצב הזה. הוא לא אוהב להיות בקרן זווית.
אתמול פרץ סער מעמדת הקרן לעבר מרכז הרחבה. האם יגיע? אין לדעת.
סער הימר אתמול הימור מושכל. הוא מנסה לחטוף את המשבצת של הימין הממלכתי רגע לפני הופעתו בשטח של נפתלי בנט. הוא מנסה לשכנע את בוחרי הימין הממלכתי שחונים כבר זמן רב אצל גנץ לצאת איתו לדרך החדשה. הוא חושב שהגיע הזמן לשכנע את הבוחר הישראלי שגנץ לא באמת ימין ובנט לא יודע לבנות מפלגה, לא כל שכן ממשלה.
הסיכוי שלו להצליח במשימה הזו לא ברור. אם ייכשל, תמיד יוכל להצטרף לבנט. האם ירחיק לכת עד כדי חזרה לליכוד? קשה מאוד להאמין. המהלך של סער אתמול לא נועד להציל את נתניהו, אלא את סער. אבל חייבים לזכור שבפוליטיקה הישראלית הכל, כולל הכל, אפשרי. תמיד.
התרעות פיקוד העורף