על הקו עורך של תוכנית צהריים חדשה באחד הערוצים. אנחנו מאוד רוצים לשמוע מה שיש לך להגיד, הוא אומר לי, רוצים אותך קבוע בפאנל. אני משיב לו: האמת שמרוב שדיברתי בתוכנית הבוקר ב־13, במשך שנה וחצי בפאנל באופן קבוע, ומרוב שאני גם מפטפט את עצמי לדעת כל ערב ברדיו במשך שעתיים, אני בעצמי לא רוצה לשמוע מה יש לי להגיד.
ככה זה כיום. זו רוח השעה. בוקר. צהריים. ערב. לילה. על המסך. בקשת 12, ברשת 13, בערוץ 14. מעל גלי האתר. ברשת. כולם מדברים. ללא הפסקה. לכולם יש דעות, על הכל, כל הזמן. וכולם נחרצים. תקיפים. כולם ידענים. כולם מאורגנים מחשבתית. והכל במין טון מלומד כזה וחסר פשרות. אירוע רודף אירוע, פאנל רודף פאנל, דעה רודפת דעה, ופרצופים ממלאים את המסך, פולטים מילים ללא הכרה. והכל נוזלי וממלא את האוויר בין הפסקות הפרסומות.
אני קצת נמצא בעולם הזה (עולם הטלוויזיה, הבידור), ואני מכיר את דרישות התפקיד. להיות בכוננות מתמדת, טעינה מלאה בנייד, זמינות כרונית, חולצה מגוהצת ומוכנה בארון, רק לשלוף, כשיגיע הטלפון הבא שבו יגידו לך להגיע בדחיפות לפטפט באחד האולפנים. בדרך לשם העורך ישלח לך ליין־אפ על מה מדברים, ועד שתגיע לאולפן יש לך 6 דקות לגבש את תפיסת העולם שלך באשר למה שזה לא יהיה שכתוב בליין־אפ.
והאולפנים מלאים בהם, במפטפטים מקצועיים, חמושים במבט נוקב, ארשת רצינית, דרוכים להגיש עמדה בכל רגע ולריב עם מי שצריך באולפן. את חלקם אתה אפילו יכול לראות בחדשות הלילה, וכבר למחרת בבוקר, בתוכנית הבוקר, אתה עשוי לראות אותם מדברים שוב. לא רחוק היום והאיגוד הישראלי לאא"ג (אף־אוזן־גרון) יתחיל להעניק תעודות הצטיינות למספר דעתנים שהצליחו להפריך את כל מה שהמדע האמין שהוא יודע על שפה ועל הגרון האנושי ומיתרי הקול. עד כה חשבו שיש גבול מסוים ליכולת האנושית לשחרר לאוויר מילים ביום אחד, אך הצצה חטופה על אולפני החדשות במשדרים הבלתי נגמרים מוכיחה אחרת. אלו אנשים שראויים להוקרה מדעית.
חייב רגע לומר משהו מהזווית המתמטית: מבחינה סטטיסטית לא יכול להיות שלאדם תהיה דעה על כל דבר. במיוחד לא באירועים מהתחום הפוליטי־ביטחוני, שרבים מהדעתנים שקופצים מהר מאוד ומשגרים דעתם עליהם בטוויטר, בפייסבוק ובכל פאנל טלוויזיוני אפשרי, אינם באמת בקיאים בכל פרטיהם בשל סיווג ביטחוני. אך זוהי איננה רוח התקופה, השליכו את הסטטיסטיקה לפח, פתחו אולפנים, הכינו את מכונות הדפוס, צחצחו את פיד הרשתות החברתיות, כי לכולם יש מה להגיד. כל הזמן. על כל דבר. לא משנה על מה. חובה לייצר דעה, עמדה, ולא רק בכלי התקשורת במרחב הציבורי אלא גם במרחב האישי.
אין ספק שאנחנו בשלב מעודכן של האבולוציה האנושית. מה שהתחיל באדם הזקוף (הומו ארקטוס), המשיך לאדם הניאנדרטלי ולהומו סאפיינס ואז לאדם המודרני, הפך היום לאדם הדעתן (הומו פאנלוס), זה השלב העדכני באבולוציה שבו אנו נמצאים. 2.5 מיליון שנים של גזע אנושי התכנסו בשביל להפוך את הציוויליזציה לגוש ענק של פטפטת בלתי נגמרת ובלתי נלאית.