משהו: תחזית אופטימית: בעוד שנה יהיו המון מודעות ביד 2: “למכירה גנרטור. חדש. מעולם לא הופעל".

אלימות נגד נשים בפירנצה

בפירנצה התקיימה לפני כשבוע הפגנה לרגל יום האישה הבינלאומי. היו שם גם דגלי פלסטין. בחורה ושמה שרה הגיעה לשם עם שלט: “אף מילה על אונס חמאס".

פמיניסטיות דרשו ממנה להתרחק, כי המסר שלה אינו עולה בקנה אחד עם זה של התנועה. היא עברה לכיכר אחרת. הפרשה עוררה סערה קטנה באיטליה, פורסמה בתקשורת, ובעיתון “לה רפובליקה" דיווחו שאחת ממנהיגות ההפגנה טענה: “העמדה שלנו היא התנגדות לכל אלימות נגד נשים, למעשה אנחנו הראשונות לטעון שבמלחמה, נשים הן הקורבנות הראשונים, כמו נשים שנאנסו על ידי חמאס". עוד הוסיפה מנהיגת הארגון הפמיניסטי כי הרחקתה של שרה לא התבקשה על ידי מארגני האירוע.

בכיר במפלגה הדמוקרטית האיטלקית, פיירו פאסינו, התערב וכתב בהזדהות עם שרה: “צעירה מפירנצה גורשה מהפגנה ב־8 במרץ, משום שהזכירה שאי אפשר לחגוג את יום האישה תוך התעלמות ממות הקדושים שנשים יהודיות היו קורבנות לו ב־7 באוקטובר על ידי חמאס. מעשי חוסר סובלנות אינם מקובלים. על אחת כמה וכמה כשהם מבוצעים על ידי מי שטוענים לזכות להביע כל ביקורת".

גם מרקו קאראי, דמות ציבורית בולטת בפירנצה, וידיד ישראל, התבטא: “כל יום יש בפירנצה חדשות שליליות. היום הגיע תורה של שרה, צעירה שהתבקשה לעזוב את ההפגנה נגד אלימות כלפי נשים רק בגלל העובדה שהיא נשאה שלט המזכיר את האונס של חמאס. אבל בנוסף לכך: אחד המארגנים אמר שיש נשים מעזה בכיכר ולכן זו תהיה פרובוקציה, והיא הורחקה כדי להגן עליה מפני אלימות. אין לי מילים. אין עוד מילים להגדיר את היחס הזה של חוסר סובלנות כלפי ישראל. אפילו לא כל הנשים זהות לנוכח אקלים השנאה הזה. אני חוזר: בושה".

שנאתוגרף

“וואו, המון זמן לא התראינו. שנים. מאז ששנינו עזבנו את העבודה הדפוקה ההיא. וואו, היינו כל כך צעירים אז. תגיד, במה אתה עוסק עכשיו?".
“אני בסקטור של שנאת ביבי".
“זה ענף טוב? יש מה לעשות?".
“אוהו, כמה עבודה יש".
“הרבה אנשים עובדים בזה?".
“המון. אולי מאות אלפים".
“העבודה מעניינת? יש סיפוק?".
“תשמע, עד שהכרתי את ענף השנאה לביבי לא ידעתי מה זה סיפוק. אני יוצא כל בוקר בחיוך ובהתלהבות למטלות השנאה של היום".
“ומה, העסק לא נחלש קצת בגלל המלחמה?".
“האמת, בהתחלה כן. נבהלנו. אבל אחר כך הבנו שיש המון אנשים שפשוט לא יכולים בלי השנאה לביבי, והפעילות שוב גברה".
“אני זוכר שבעבר הייתה הרבה פעילות שנאה לביבי בגלל המשפט שלו. הסיגרים וזה. נראה לי שיש למשפט נתניהו פחות ביקוש בשוק עכשיו".
“פחות. הרבה פחות. במשפט מתגלות כל יום אלף כותרות ראשיות שמוכיחות שנתניהו לא אשם, וחושפות את הזוועות בחקירות. זה הורג לנו את השנאה. אסור להקשיב לשידורים מהמשפט. אסור לפרסם את זה, ובאמת לשמחתנו לא מפרסמים. אנחנו, שונאי נתניהו, נמנעים בקפדנות מידיעות מהמשפט. משפט נתניהו זה לא לא גדול עכשיו".
“אתם מקבלים עוד אנשים לענף?".
“עוברים מיון. צריך להיבדק במכון. יש אנשים שמצהירים שהם שונאים את ביבי, אבל בבדיקה רואים שהם קצת התרככו בעבר כשהוא הביא את החיסונים לקורונה, וגמגמו עד שהם מצאו מילים להסביר את שנאתם לביבי כשהוא הביא את הסכמי אברהם ואת השלום עם האמירויות".
“איך בודקים את זה? בפוליגרף?".
“לא, בשנאתוגרף. זה מכשיר שמחברים אותך אליו ומיד מגלים את מידת השנאה שלך לביבי. אי אפשר לזייף".

פינת השלולית עם ארבע נשים

יש סדרה בנטפליקס ושמה “תיכון רוואבי לבנות". סדרה על בית ספר יוקרתי לבנות במדינה ערבית. העונה השנייה עלתה עכשיו. לכן ראיתי שוב את העונה הראשונה. מעניין. אהבתי גם להציץ לעולם של השכנים הערביים שלנו. והנה השתחל לו משפט קטן כזה שאומרת אחת הבנות בתיכון: “אני מוכנה להיות אשתו השנייה".

הסדרה היא על נערות בתיכון, ובאופן טבעי יש באוויר גם מפגשים עם בחורים. אחת הנערות יוצרת קשר עם סטודנט קצת יותר מבוגר, היא מתחמקת מבית הספר ופוגשת אותו, ומתחילות פנטזיות אהבה, ובאחת השיחות שלה עם החברות היא אומרת כמה שהוא מוצא חן בעיניה, הכל נראה כמו בסיפורי רומנים רגילים של גיל העשרה המתוק. ואז פתאום המשפט האגבי הזה שנאמר בצחקוק של שיחות על אהבה בין חברות בנסיעה באוטובוס בית הספר: “אני מוכנה להיות אשתו השנייה".

זה הכה בי. פעם ידידה צעירה פלסטינית מג'נין אמרה לי דבר דומה בתוך שיחות שהיו לנו על חייה. היא התקרבה לגיל 30 ועוד לא הייתה נשואה. שיחה בנוסח “אין גברים מתאימים". ניסיתי לעודד אותה כשאמרתי שגם בישראל יש הרבה בחורות בגילה שמחפשות את אהבת חייהן ולא מוצאות, ואז היא זורקת לי תוך כדי השיחה: “אבל אני לעולם לא אהיה מוכנה להיות אישה שנייה".

בום. “מה אמרת?", שאלתי אותה, “אישה שנייה? יש באמת דבר כזה ארבע נשים?".
“ועוד איך יש", היא אמרה.

אני לא מתמרמר על הנוהג הזה רק כדי להגן על נשים. יש שאלה נוספת, שאני אף פעם לא שומע: אם גבר אחד מתחתן עם ארבע נשים, עם מי מתחתנים שלושת הגברים האחרים?

שאלתי זאת גם גברים ערבים מהשטחים, שהתגאו בפניי שיש להם שתי נשים, שלוש נשים, והם עובדים עכשיו כדי לקנות עוד אישה. שאלתי: “ומה על שלושת הגברים האחרים שאין להם נשים?". נראה לי שמעולם לא שאלו אותם, או הם את עצמם, שאלה כזו. התשובה שלהם הייתה מוזרה בעיניי. אחרי היסוס קל הם אמרו: “נולדות יותר נשים מגברים, על כל בן שנולד נולדות ארבע בנות". אני יודע שזה לא נכון. אדם שאני מעריך אמר לי שאם זה המצב, הפתרון הוא להרוג את שלושת הגברים הנותרים, לכן תרבות השנאה והמלחמה הכרחיות לחברה כזו. האם זה נכון?

ברור לי שהבורות שלי בנושא תרבות האסלאם גדולה, ולכן אני מבקש ממי מקוראיי שיש לו תשובה לזה לתת לי אותה. 

דרך סדרה בנטפליקס למדתי עד כמה בורותי באיסלאם גדולה | מאיר עוזיאל

באחד הפרקים השתחל לו משפט קטן כזה שאומרת אחת הבנות בתיכון: “אני מוכנה להיות אשתו השנייה". אבל אם גבר אחד מתחתן עם ארבע נשים, עם מי מתחתנים שלושת הגברים האחרים?