מה שרבים חזו הפך למציאות. בעבר הזהירו אותנו שהמלחמה הבאה תהיה מלחמת העורף. האזהרה הפכה לעובדה. הורגלנו לכך שאת מחיר המלחמה בעורף משלמים רק האויבים. אלא שהגלגל התהפך, וגם אנחנו משלמים מחיר לא קל.
יישובי אצבע הגליל ועוטף עזה חיו תמיד במציאות ביטחונית קשה, אבל איש מעולם לא העריך שיהיה צורך לפנות מאות אלפי תושבים מבתיהם. איראן, חמאס וחיזבאללה הצליחו להעביר את המלחמה אל העורף למרות שברור להם שישלמו על כך מחיר כבד. תושבי הצפון עדיין לא חזרו לבתיהם ואיש לא יודע מתי יחזרו. למרות שבעבר נורו פגזים אל מטולה, איש לא העריך שעשרות בתים ביישוב הצפוני ייהרסו ותושבי מטולה ייאלצו לנטוש את בתיהם.
מי שיבקש להציג את המלחמה כניצחון, לא יוכל להתעלם מהעובדה שיותר משישה חודשים שוהים תושבים מהצפון והדרום מחוץ לבתיהם. הנסיעה למטולה הפכה מסוכנת, מי שבוחר לנסוע למטולה חשוף למוצבי חיזבאללה ומסכן את חייו, למרות שלאורך הכביש הוצבו קורות בטון שנועדו להסתיר את המכוניות.
דרך הפעולה שהוא הציע יעילה יותר מהמתנה פסיבית של הרשויות ותורמת יותר לאיתנותה של אוכלוסייה תחת איום. הדברים שהציע ראש ענף מדעי ההתנהגות הם רעיון שנותר על הנייר בלבד. איש לא הכשיר את האוכלוסייה לדאוג לעצמה, ולהוציא כמה עצות כלליות לא נעשה דבר.
דוח מבקר המדינה, שהתפרסם בשנת 2013, בדק את מוכנות העורף לחירום במספר משרדים, בהם משרד הביטחון, המשרד להגנת העורף, רשות חירום לאומית, המל"ל וצה"ל. הדוח כולל ביקורת קשה על המשרד להגנת העורף שהוקם בשנת 2011, ומתריע שלמרות הזמן שחלף מאז שהוקם, ועד מועד הביקורת בחודש יולי 2012 לא תוקנו הליקויים ולא חל שום שינוי.
המבקר קובע כי "היערכות העורף האזרחי מפני התקפה של ירי טילים ורקטות ומפני אירועי חירום רחבי היקף, בעתות שגרה כמו רעידות אדמה, שריפות ופליטת חומרים מזהמים מסוכנים ..." נותרה בגדר המלצה בלבד.
אם גם לכם יש תחושה שהמשרד החשוב שנסגר בינתיים הוקם כדי למצוא פתרון פוליטי להתפלגות של חמישה חברי הכנסת מסיעת העבודה שהקימו בשנת 2011 סיעה עצמאית, אתם לא טועים. ההצעה להקים מיניסטריון עצמאי לתחום היערכות העורף נועדה כנראה למציאת סידור עבודה לחברי הקואליציה במפלגת השלטון ופחות כדי לדאוג לנו.
אירועי החודשים האחרונים מחייבים את הממשלה לשקול מחדש את הקמת המשרד להגנת העורף, ולהציב בראשו איש ביצוע ולא לולב.
התרעות פיקוד העורף