נכון שלא ראינו בפעולה הזו הרבה פירוטכניקה ולא שמענו על הרס וחורבן כפי שהמתקפה האיראנית על ישראל באמצעות טילי שיוט, טילים בליסטיים וכטב”מים הייתה אמורה לחולל, אבל היא הותירה את חותמה. הפעולה ומשמעותה מזכירים לי את תחילת מלחמת ההתשה, ימי אוקטובר 1968 על גדות תעלת סואץ. ביצורי קו בר־לב עדיין לא היו בתוכניות, חיילי צה”ל במוצבים היו חשופים למאות קני הארטילריה שברית המועצות סיפקה למצרים שהפגיזו ללא הרף את כוחותינו.
באותו אוקטובר “שחור” נהרגו מהתקפות אלה 25 לוחמים. האווירה בסיני ובעיקר על גדות התעלה הייתה קשה ובמטכ”ל חיפשו לתת מענה מהיר והולם שיגרום להלם בצד המצרי וגם במוסקבה שתמכה מסיבית במצרים. פעולה שתביא אותם למחשבה נוספת לפני שהם ממשיכים את ההתשה הבלתי נגמרת הזו.
ב־31 באוקטובר 1968 יצא לפועל מבצע “הלם”, שכשמו כן הוא, היה אמור לגרום למצרים להלם מסוים ולהבין שצה”ל מסוגל להגיע לעומק מצרים, לפגוע בנקודות אסטרטגיות, לשבש את החיים במצרים ולהפתיע ביכולות שלא היו מוכרות למצרים. הפעולה התפצלה לשלושה מוקדים, אבל כמי שהיה שותף בהכנת פעולת נג’ע חמדי אתמקד בפעולה הזו.
על פעולת נג’ע חמדי פיקד אז סרן מתן וילנאי מסיירת צנחנים. היעד, נג’ע חמדי, הייתה תחנת כוח כ־200 קילומטרים מסכר אסואן, בגדה המערבית של הנילוס קרוב לעיר לוקסור, עמוק מאוד במדבר המערבי של מצרים, מקום שהמצרים לא חלמו שצה”ל יגיע אליו. לכן הוחלט להשתמש בפעולה זו לראשונה ב”עגלות חי”ר” - פלטפורמה שטוחה ופתוחה שהורכבו עליה מנוע ומערכת הנעה והיגוי של ג’יפ, והייתה מסוגלת לשאת משקל גדול של מטענים וחומרי נפץ בתנאי שטח קשים. המסוקים שהובילו את הלוחמים עם “עגלות החי”ר” הורידו אותם במרחק משמעותי מהיעד ומשם הלוחמים נסעו עד לתחנת הכוח.
לאחר שהפעולה התבצעה בהצלחה רבה, כשהיא מותירה את מצרים בעלטה ברדיוס של כ־300 קילומטרים מנג’ע חמדי ונזק רב, במצרים ובעולם התקשו להבין כיצד התבצעה, ומומחים צבאיים התקשו להסביר כיצד צה”ל הגיע לעומק כזה במצרים ועם אילו כלים. ההלם אכן פעל. פעולת נג’ע חמדי המוצלחת והחכמה הביאה לשקט ולהפסקת אש של ארבעה חודשים, פרק זמן משמעותי באותם ימי התשה. ללמדך שפעולות חכמות, גם אם הן לא מותירות מאחוריהן הרס וחורבן נראה לעין, הן במקרים רבים יעילות ומוצלחות יותר.
התרעות פיקוד העורף