ראיתם אישה ברחוב שצועקת על בנה, או שנכנסתם לפגישה והמנהל דיבר לא יפה לעובד? המסקנה הראשונה שתקפוץ לנו לראש היא שהאישה אינה אמא טובה או שהמנהל הוא אדם בוטה. כרגע עשיתם את טעות הייחוס הבסיסית (Fundamental Attribution Bias). יש לנו נטייה לתת משקל לאופי האדם ולתכונות האישיות שלו, ולהפחית בחשיבות הגורמים המצביים שהביאו אותו לנהוג באופן מסוים.
ניקח לדוגמה דייט ראשון. אחרי הסרט הגבר והאישה מחליטים להמשיך את הדייט בטיול לאורך הטיילת, כשלפתע הם נתקלים בקבצן המבקש נדבה. הגבר מוציא מארנקו מטבע של 10 שקלים ומושיט לקבצן. "וואו", היא מחייכת לעצמה, הוא לא רק חתיך, הוא גם בחור ממש טוב.
אנו נוטים להאמין שההתנהגות של אדם נובעת מתכונות אישיות, בלי להביא בחשבון את הנסיבות: בדייט ראשון הוא יעשה הכל כדי להרשים אותה, וכשחושבים על זה, אם כל מה שצריך כדי להרשים זה לשלוף 10 שקלים מהארנק - המחיר אינו גבוה במיוחד. בבואנו לפרש התנהגות של אחרים, אנו נוטים לייחס את התנהגותם לתכונות אישיות ולא מביאים בחשבון את השפעות המצב, אף שלרוב, לגורמים מצביים יש את ההשפעה הגדולה ביותר על התנהגותנו.
הפרשנות השנייה, היותר מתקבלת על הדעת, היא שמצב העניינים בזירה הפוליטית גורם לאנשים לשקר ולעשות מניפולציות כדי לשרוד. לכן גם אם מרבית האנשים לא היו שקרנים בזמן שהלכו לפוליטיקה, הם למדו מהר מאוד שזו הדרך היחידה להצליח.
ניתן לראות זאת גם אצל הורים. לא מעט הורים מספרים לי שהילד שלהם פורק כל עול בבית, מתחצף ומשתולל, אבל בבית הספר המורות מספרות שהוא מלאך. ההסבר לפער מאוד פשוט. אין לתכונות האישיות של אדם השפעה רבה על התנהגותו. למצב, לעומת זאת, יש השפעה משמעותית – הרבה יותר ממה שנרצה לחשוב.
אחד הניסויים הראשונים להראות את ההשפעה של טעות הייחוס הבסיסית הוא הניסוי של סטנלי מילגרם. בניסוי נבדקים התבקשו לחשמל אדם אחר בתואנה שהחוקרים מעוניינים לבחון את השפעת הענישה (שוקים חשמליים) על למידה. למעשה, הניסוי נערך כדי לנסות להבין את תופעת הצייתנות לסמכות בתקופת השואה. האם מדובר ברוע טהור, או שמא היו גורמים מצביים שהובילו לרמות הרוע שנצפו בשואה?
מחקרים מאוחרים יותר מראים שגם לתרבות יש השפעה. בפרט להבדלים בין תרבויות קולקטיביסטיות לאינדיבידואליסטיות. קולקטיביזם מאפיין את רמת הלכידות בין הפרטים בתוך הקבוצה. השקפות קולקטיביסטיות מדגישות את חשיבותה של הלכידות הקבוצתית, ואת מקומו של הפרט כחלק מקבוצה חברתית.
לכן הפרט (האינדיבידואל) יעדיף את טובת החברה (הקולקטיב) על פני טובתו. אנשים מתרבויות קולקטיביסטיות נוטים לייחס התנהגות לגורמים מצביים בהשוואה לאנשים מתרבויות אינדיבידואליסטיות, בעיקר במערב, שבו נוטים לייחס את ההתנהגויות לגורמים פנימיים.
באותו אופן, לא אחת יוצא לי לשמוע מהורים ש"הילדים בימינו רעים במיוחד". אנו נוטים לייחס את התנהגותם האלימה של הילדים לתכונות אישיותם, ולא מביאים בחשבון את הנסיבות, אף שבמרבית מקרי האלימות לא מדובר בילדים רעים במיוחד. הנסיבות הן הגורם העיקרי לאלימות, בפרט בעידן הדיגיטלי: האינטראקציה מאחורי מסך, העובדה שלא חשופים לתחושות הצד השני והקלות היחסית שבה זה נעשה – אלה הגורמים המהותיים מאחורי האחוז הגבוה של מקרי האלימות ברשת.
חברה סיפרה לי בזמנו כמה גועל חשה כלפי חברה אחרת, כשזו סיפרה לה שהתנשקה עם בחור אחר בזמן שחבר שלה, ששירת ביחידה מובחרת, נשאר שבת בבסיס. לאחר חצי שנה אותה חברה בדיוק סיפרה לי שהתנשקה עם חבר של חברה טובה שלה. "היא בחורה נוראית, ממש לא ברמה שלו", שכנעה את עצמה.
בהרבה מקרים אנו מרחיבים נטייה זו לאנשים שקרובים אלינו, כמו משפחה או ילדים. אם הילד שלי הרביץ, כנראה מישהו התגרה בו, אחרת אין סיכוי שהיה מרביץ. כך גם אם קבוצת הכדורגל שלי הפסידה, היה לה יום חלש - אבל הקבוצה היריבה פשוט גרועה.
מנגנון זה מוביל אותנו לספק הסבר רציונלי להתנהגות שלילית, כמו אותו ילד המקנא בחברו על הצעצוע שלו ומבקש ללכת הביתה "כי כבר מאוחר". פוליטיקאים עושים זאת כל הזמן, אבל לא בהכרח מתוך צביעות ומניפולטיביות - אלא מתוך מתן משקל מופחת להתנהגויות שליליות שלהם, שנעשו לכאורה מתוקף הנסיבות, בעוד התנהגות האחרים היא תמיד כתוצאה מרוע טהור.
כל הנבדקים, ללא יוצא מן הכלל, הסכימו לשקר לנבדקים הבאים אחריהם. כששאלו את חברי הקבוצה שקיבלה 20 דולר מדוע הסכימו לכך, התשובה הייתה שבעבור 20 דולר הם מוכנים לשקר. כששאלו את קבוצת הנבדקים שקיבלה דולר אחד, הם טענו שהניסוי היה מעניין.
יש לנו דחף לשמר תפיסה עצמית קוהרנטית. בעת התמודדות עם מצב של פער בין התפיסה העצמית שלי (האם אני אדם שמוכן לשקר בעבור דולר?) לבין ההתנהגות (שיקרתי בעבור דולר) – נפעל להסרת הדיסוננס באמצעות שינוי הדעה או שינוי ההתנהגות, מה שיותר קל באותו רגע. באותו אופן, פוליטיקאי שנדרש לבצע מהלך שאינו מאמין בו יגבש מחדש את עמדתו, כך שהמהלך ייראה לו הכרחי וצודק. זו הסיבה המרכזית לכך שלהצלחה אבות רבים, אבל הכישלון יתום.
התרעות פיקוד העורף