רבים פקחו את העיניים. היו בינינו כאלה שידעו זאת תמיד, והבינו ששואה נוספת יכולה לקרות, ושהיא יכולה לקרות במיוחד אם לא נבין זאת, אבל הם הושתקו. הרבה מאוד פעמים הם הושתקו על ידי עצמם, כי מי רוצה לתת למחשבות כאלה לעלות אל פני השטח ולקלקל את החיים השלווים, הטובים שכולנו חיים?
אפילו בגטאות מסוימים בתקופה הנאצית היו כאלה שחשבו שהגטו שלהם מוגן. אופייני הוא גטו ביאליסטוק, שראש היודנרט שלו אפרים ברש הצליח לקיים מה שהוא חשב כמערכת תן וקח יעילה והגיונית עם הפיקוד הנאצי. הגטו ייצר ותרם מוצרים חיוניים למען מאמץ המלחמה הנאצי, ואכן הייתה תקופת שקט. נראה היה שהמפקדים הנאצים של האזור הבינו את ההיגיון שבהשארת הגטו בחיים.
אז מה? כשרצו להשמיד את גטו ביאליסטוק החליפו את הנאצים האלה, בגלל... מתינותם. הביאו אחרים, אפרים ברש הוזמן ב־15 באוגוסט 1943 אל מטה הגסטפו ונאמר לו: “האדון ברש, ובכן, על אף מחאותיו של המפקד וראש השלטון האזרחי וכן של הריטמייסטר פְרֶזֶה, יחוסל הגטו". ההשמדה הייתה נוראית ומוחלטת כמו בכל מקום אחר שלא בנה יחסי תועלת הדדית עם הגרמנים. זה עוד פרט היסטורי שתמיד הזכיר לי שהרצון להשמיד גדול פי כמה מהאינטרסים. זה חוזר שוב כאן, במזרח התיכון. הפעם יש ליהודים צבא שימנע זאת, בגטו ביאליסטוק הייתה מחתרת לא יעילה, ולה כ־25 רובים וכ־100 אקדחים ומקלע אחד. מרדכי טננבאום, ראש המחתרת, נהרג או התאבד בעת מרד חלקי בתקופת פינוי הגטו.
ביום השואה בשנה שעברה חשבנו שאפשרות שואה שייכת רק לעולם העבר שאיננו עוד. ביום השואה השנה המחשבות היפות חוזרות לאיפוס, הכל מתחיל מההתחלה, והכי גרוע הוא שדברי ברל כצנלסון משנת 1936, נכונים פי כמה היום נוכח המתרחש בחוגי שמאל בעולם ובארץ: “אנו נתבעים להגן על עצמנו לא רק מפני הפורעים הגופניים, כי אם גם מפני פורעים רוחניים, בהם גם המעיזים לדגול בשם הסוציאליזם, בשעה שהם מסלפים את תוכן הצדק והחירות שבו ומחללים את שמו".
הנאצים הגרמנים אומנם אינם עוד, אבל אנחנו מוקפים במי שברל כצנלסון כינה עוד אז, כאן בארץ ישראל, לפני 88 שנה: “הנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח".
תיקון לאיי־איי
משהו: ממשיכים לחפש סימני חיים ביקום, והפעם – על מטאוריטים שנחתו כאן. בטוח שלא ימצאו חיים תבוניים, כי יצור בעל תבונה לא היה נוחת כאן.
התרעות פיקוד העורף