1. במבצע הירואי הצליחו שמונה אנשי משמר הכנסת להשכיב ולהכניע את דני אלגרט, שאחיו איציק נמצא בשבי חמאס. המבצע התנהל אל מול מצלמות חדר הוועדה שבראשה עומד ח"כ שמחה רוטמן, שהורה לאנשי המשמר לפנות את אלגרט הנסער מהחדר והוא עצמו יצא לשתות משהו עד לסיום המבצע. הסדרנים השכיבו את אלגרט, בעטו וחבטו בו. שמונה אנשים מיומנים בקרבות מגע עם פורעים סוררים. אלגרט צעק שהוא נפצע, אך הם לא הרפו עד שגררו אותו אל מחוץ לחדר כדי שרוטמן יוכל לחזור ולנהל את הישיבה ללא הפרעה. אלגרט לא שייך לזן המאוס של בוגדים שמאלנים, הוא בית"רי מבטן ומלידה, הצביע תמיד לימין, היה קצין בכוחות הביטחון, אוהד בית"ר ירושלים. פגשתי אותו השבוע, הוא כעוס, כואב, הכתף שלו חבושה מהמכות והבעיטות שחטף.אחרי התקרית אסרו עליו להיכנס לכנסת, מבחינת רוטמן הוא איש מסוכן. השבוע הוא הוזמן לכנסת על ידי ח"כ מיקי לוי, אך כניסתו עוכבה. זימנו אותו לשיחה עם קצין הכנסת, עשו לו נו נו נו, ביקשו ממנו להתנצל על התנהגותו ואז, אם יבטיח שיהיה ילד טוב, ייתנו לו להיכנס לכנסת. אלגרט ועוד מאות בני משפחות החטופים הנמקים בידי חמאס בעזה קלטו לאחרונה שלחלק מחברי הכנסת מהקואליציה נמאס מהם וממאבקם הצודק לקידום עסקה שתחזיר את יקיריהם לארץ. מתחמקים מהם, מתעלמים מהם, מפנים להם את הגב. מי שצריכים להתנצל אלו הם ראש הממשלה, שרי ממשלתו, הח"ככים החנפנים שלו, סרבני העסקה. מי שצריך להתנצל בראש ובראשונה זה ח"כ רוטמן, ששיסה באלגרט את אנשי משמר הכנסת, שאם היו להם ביצים היו מודיעים לו שהם לא מוכנים לבצע את ההוראה שלו - וזה ההבדל בין צל"ש לצל"ג (ציון לגנאי). 2. בשבוע שעבר התפרסמו ידיעות בנות שורה באתרי החדשות באינטרנט שבהן דווח על גבר שטבע בחוף מציצים ועל גבר ואישה שטבעו בחוף הכלבים. אף אחד מכתבי העיתונות לא הטריח עצמו לבדוק מיהם הטובעים, כיצד טבעו, האם הם ישראלים, זרים, האם נקבע מותם.פניתי לזכי הלר, דובר מד"א, ושאלתי. מתברר שמאז פתיחת עונת הרחצה ב־15 באפריל, לפני כשלושה חודשים, דווח על 190 מקרי טביעה בישראל. 23 טבעו למוות, 5 חולצו במצב קשה, 17 במצב בינוני ו־145 במצב קל. לגבי שלושת המקרים האחרונים, הטובע מחוף מציצים הוא גבר בן 70, תושב רמת גן. הוא נמשה מחוסר הכרה מהמים, טופל על ידי צוות מד"א, והועבר לאיכילוב, שם נקבע מותו. הגבר והאישה שטבעו בחוף הכלבים הצמוד לחוף מציצים מצדו הדרומי, הם עובדים זרים כבני 30. הגבר פונה לבית חולים וולפסון במצב קשה, מותה של האישה נקבע בחוף.בארץ הקוידש למודת הסבל, עם מספרים מטורפים של נרצחים בפיגועי טרור, עם מספר נרצחים הולך וגדל על רקע פלילי, עם מספרי הרוגים שקשה להאמין בתאונות דרכים קטלניות - כאשר יותר מ־20 טובעים למוות בשלושה חודשים, זה לא מזיז לאף אחד ובטח לא לאותם אלפים שנכנסים לים בחופים שאין בהם מציל או לאלו שלא נשמעים להוראות המצילים כשהים מסוכן ונכנסים למים הסוערים והסוחפים, וחלק מהם הופכים לז"לים.הים הוא יצירת טבע מפוארת, כשהוא סוער הוא מסעיר, כשהוא שקט הוא מרגיע, הים הוא הפסיכולוג הכי טוב, והשפעתו על מצבו הנפשי של הבן אדם גדולה. הוא פסיכולוג שלא גובה סכומים פסיכיים עבור הטיפול, הוא לא טוחן את המוח ולא צריך להמתין בתור. הוא פנוי 24 שעות ביממה עבור כל מי שחפץ בשירותיו.בימים שבהם הים מסוכן, אני שומע לאורך כל שעות היממה את מצילי חוף מציצים מתחננים לקהל לא להתרחק מקו החוף ולא להיכנס לאזור שיש בו זרמים. "גברת עם הכובע האדום, תחזרי לחוף… אדוני עם הגלגל ים, אתה נסחף, תחזור אחורה", הם קוראים, צועקים ולפעמים יוצאים עם החסקה ומחלצים. חרא של עבודה.עבדתי כמציל לפני כ־50 שנה, בחלק הדרומי של חוף מציצים, בחלק הנפרד המיועד לגברים ולנשים חרדים. גם אז הם לא הקשיבו להוראות ולא עניין אותם אם על תחנת ההצלה הונף דגל שחור או אדום, שמסמן למתרחצים שיש סכנה בכניסה לים. הם האמינו בהשגחה העליונה שתגן עליהם מפני זרמי הים ומפני טביעה, ומה לעשות שאלוהים לא שחיין ולא יודע לחתור בחסקה וכמובן לא מציל. טובעים כי הוא בשמיים והם במים. כשהייתי פותח את תחנת ההצלה, הייתי מכריז ברמקול "ונשמרתם לנפשותיכם". הסברתי להם שהים הוא אכזר, התחננתי שיישמעו להוראות, אבל הם עשו מה שבראש שלהם.זקני תל אביב זוכרים בוודאי את אהרונצ'יק המציל, את טופסי, את המציל האילם, את הדור השני של המצילים, אברהם לוי, אברהם מלמד, בומה, גיורא קליין, אמנון עזרא, אלי רובין, צופי, מושון המתולתל ועוד רבים וטובים. חבורה של גברים קשוחים, צרובי שמש, שלמרות כמויות התלונות נגד חלק מהם על שימוש בשפה בוטה והתנהגות שאינה הולמת, חייבים תמיד לזכור שהם הצילו אלפי בני אדם ממוות נורא, מוות בטביעה. הרבה סרטים עשו בחופי תל אביב, חלק מהם הפכו נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית: "הצילו את המציל", "מציצים", "עיניים גדולות" ואחרים. הם הוקרנו אלפי פעמים, ותמיד יש קהל חדש וצעיר שנהנה מהם.לפני שעשיתי קורס מצילים, עבדתי בחוף מציצים כפקח, עבדתי בדיג, ולא תאמינו, אפילו מכרתי אבטיחים עבור האחים יחיא ואביגדור צברי, שהיה להם קיוסק במרכז החוף. הייתי עובר עם מגש בין קהל שתפס שמש על כיסאות נוח. המצאתי ססמאות לקידום מכירות, שאותן הייתי צועק תוך כדי הסיבובים שעשיתי על החוף. אריק איינשטיין הדגול, שהיה מיושבי הקיוסק, קלט את הקריאות שלי והכניס חלק מהן לשירו "הבלדה על זומטי ולבטי". מי המציא את הטרצה?טרצוסמי המציא את הסקסטה?סקסטושמי המציא את הדוד בויילר?דודידודינק'ה זה טכנאי שמקליט אותנו באולפן, דודי?כןתראה דודינקה: "אתה נכנס למסיבהאתה יושב על התופיםאתה לוקח את התוף בונגואתה לוקח את הטימפןאתה מכבה את האורואתה מביא להם בולרו קטןבקצב הטם־צ'וקה-טוקה-טוקה-טםאתה נתת להם את שלהם!תזכור דודינק'ה:טם-צ'וקה-טוקה-טוקה․ טוקה-קהטם-צ'וקה-טוקה-טוקה-טוקה-קה דודינק'ה, אתה מבאס אותיאני מבקש: טם-צ'וקה-טוקה טוקה-טוקה-טםואתה מביא לי סינקופה ה-טם-צ'וקה-טוקה-טוקה-טוקה-קהה-טם-צ'וקה-טוקה-טוקה-טוקה-קה השמש מרביצה על כל הראשביצה על כל הראש, ביצה בראשאתה שוכב ומתעלף מחוםת'מתעלף מחום, אוף! איזה חום אי-יי-יי-איכי אין דבר כזה בשום מקוםאי-יי, אי-ייכמו אבטיח אדוםאדום אדום אדום...אדום אדום אדום... אדון, תאכל אבטיח אדום!אדוני, תאכל אבטיח אדמוני!גברת, אם את לא גומרת -תאכלי אבטיח אדום!מה את אומרת? אי-יי-יי-איכי אין דבר כזה בשום מקוםאי-יי, אי-ייכמו אבטיח אדוםאדום אדום אדום...אדום אדום אדום... זומטי ולבטי ירדו לחוףזומטי טבע ולבטי נשארזומטי בלי לבטי זה לא הולךפשוט זה לא הולך, זה לא הולך ולעת ערב הלך לבטי וישב בשפללראות אולי יחזור זומטיאך לא דגים ולא י-א-םלא גלים ולא זומטי...רק הרוח לחשה לו רכותלבטי מסכן, לבטי מסכןזומטי לא ישוב לעולם! היינו חברים טובים, היינובאש ובמים הולכים היינוהוא באש, אני במיםכל הזמן אנחנו שניים, היי! היי! היי!תם הסיפור על זומטי ולבטישבחייהם לא נפרדו, ובמותם כןכן חשוב היום, כןועוד איך חשוב היום, כןהאך!
התרעות פיקוד העורף