לשש שעות מופלאות, ישראל של פעם קמה לתחייה. את הבעיה האמיתית זה לא יפתור | בן כספית

למשך שש שעות אתמול, בין 8 בערב ל-2 לפנות בוקר, חזרה ישראל להיות מה שהייתה פעם: מדינת עם יכולות על. מודיעין עוצר נשימה, יכולת ביצוע שמגמדת סרטי אקשן הוליוודיים, זרוע ארוכה ומגוונת המסוגלת לפעול בכל מקום על פני כדור הארץ בלי להיחשף, ויצירתיות אין קץ.

בגדול, הסיפור שלנו הוא המאבק בין שני הקצוות האלה. מצד אחד, המעצמה הישראלית הטכנולוגית, המדויקת, המקצועית, קרת הרוח. מעצמה של 8200, של אומת הסטארט-אפ, של חיל האוויר הטוב בעולם, של המוסד האגדי, של היכולת האינסופית לבצע כל משימה, עוצרת נשימה ככל שתהיה.

בקצה השני, ישראל של ההמון האלים, משיחי ומגדף שהסתער יום אחד קודם על שני בסיסי צה״ל, מונהג על ידי חברי כנסת שכלל לא שירתו באותו צה״ל. מדינת מיליציות פרטיות וכנופיות שוליים אלימות. הקצה הזה מכיל מה שקראנו פעם בחיבה מסוימת ״נערי גבעות״, שהפכו לבריוני גדרות. ערב רב אנושי של יריקות, קללות, התעמרות במשפחות חטופים, התחזות ל״צבא השם״ שמסתער על ״האליטות״.

ובכן, מה שקרה אתמול בביירות ובטהרן, זו אליטה. אולי אפילו מעל האליטה. ולא, אני לא מתכוון למוצא עדתי, יכולת השתכרות, השכלה או מידת הדת של המבצעים. אני מתכוון למצוינות שלהם, לנחישות שלהם, לאומץ שלהם, ליכולות שלהם, המבוססות על משמעת אישית, השכלה, אימונים ומיקוד במשימה. להרף עין חזרו אתמול ״הטייסים״ מהגדרת ה״אנרכיסטים״ או ״הקפלניסטים״ למה שתמיד היו: פוליסת הביטוח של עם ישראל. אני נוטה להאמין שאפילו הרמטכ״ל, אמ״ן, המוסד וכל שרשרת הפיקוד הצה״לית, תקבל עכשיו יום או יומיים של הפוגה במסע הגידופים והאישומים הביביסטי שמוטח בה על ידי המונים שטופי מוח 24 שעות ביממה. אבל הסירו דאגה, אחרי שאבק החיסולים ישקע, זה יחזור.

המלחמה שניטשת עכשיו בין שתי המדינות שתוארו כאן, אפשר בהחלט לכנות אותן ישראל ויהודה, לא הוכרעה עדיין. לצערי, יחסי הכוחות נוטים דווקא לטובתם של רעולי הפנים שפרצו שלשום לבסיסי צה״ל. מצד שני, צה״ל הוכיח אתמול שהוא כן מסוגל להתמודד בארבע חזיתות במקביל: עזה, ביירות, טהרן ובית ליד. לפחות בינתיים.

לסיכום החלק הזה: ציון גבוה מאוד לכל מי שנטל חלק בשני החיסולים האחרונים: הדרג המדיני, כלומר ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט, הדרג הצבאי, כלומר הרמטכ״ל הרצי הלוי, ראש אמ״ן אהרון חליוה (כן, גם הוא זכאי למעט נחת), יחידת 8200, המוסד, השב״כ, טייסי חיל האוויר ומפקדם, וכל אלפי האנשים שהיו שם, לאורכה ורוחבה של הדרך המסוכנת כל כך.

אחרי שאמרנו את כל זה, כמה הערות:

כולי תקווה שנתניהו לא מאמין שהחיסול של הנייה יאפשר לו להמשיך למסמס, לעכב, לטרפד ולאבד את העסקה המיוחלת להחזרת החטופים הביתה. אני לא מאלה שסבורים שסינוואר יוציא עכשיו להורג את החטופים או יתעלל בהם. אין לסינוואר נכס חלופי. הבעיה שלי היא נתניהו.

תכניתו של נתניהו לפטר את גלנט לא השתנתה, רק נדחתה. אני מדווח על התכנית הזו שבועות ארוכים. הזמן לא מרגיע אותה. להיפך. חזרתו של יורש העצר ממיאמי לירושלים, כנ״ל.

החיסולים, מדהימים ככל שיהיו, לא ישנו את המלחמה עצמה. מנהיגי חמאס לדורותיהם חוסלו בסיטונות, בעוד הארגון הולך וגדל, הולך ומתחזק. כרגע, חמאס בנקודת שפל היסטורית, קרוב לשבירה, מרוסק למחצה. עם או בלי הנייה, מוקדם להספיד אותו.

עדיין לא ברור אם, איך ומתי תגיע התגובה של חיזבאללה ושל איראן (חמאס פחות מטריד אותי כרגע). הפעולה של ישראל ממוקמת בדיוק על התפר בין מכה כואבת, מפתיעה ועוצמתית, אבל כמעט בלי נזק היקפי ואבידות אזרחיות. ההיגיון אומר שחמאס ישגר, אולי אפילו יגדיל מעט את הטווח, אבל ייזהר מהתדרדרות למלחמה. הבעיה היא שבסביבה שלנו אין הרבה הגיון. כרגע מה שנשאר זה לסמוך על האמריקאים.

האופוריה הרגעית שנחתה עלינו, לא מטשטשת את התמונות המחרידות וחסרות התקדים מה״מצור״ על שני בסיסי צה״ל ע״י אזרחים ישראלים, חלקם רעולי פנים, חלקם חמושים, ברוח גבית מפורשת שהגיעה מכיוונו של ״השר לביטחון פנים״ ומי שממונה עליו, ״ראש הממשלה״.

ההשוואה שעשה נתניהו בין פלישה חמושה לבסיס צבאי להפגנת מחאה בקפלן מדגימה שוב את אפסותו של האיש. הוא יודע מצוין שמחאה והפגנות הם חלק בלתי נפרד וחיוני של כל דמוקרטיה. רק לפני זמן קצר הוא צילם סרטונים נלהבים בהם קרא לתומכיו לבוא ולהפגין על הדמוקרטיה הישראלית (במטרה המגוחכת להקים ועדת חקירה ממלכתית על פרשת הפגסוס). הוא יודע שהמחאה נגד ההפיכה המשטרית שהוביל הייתה נטולת אלימות לחלוטין, נטולת כלי נשק, אף אחד מאנשיה לא חלם על פריצה אלימה לתוך בסיס צבאי. הוא יודע את כל זה, אבל ממשיך להאכיל את הנמר. גם אחרי שנמר כבר לוחך את עקביו שלו ומאיים על כל מה שהקמנו כאן.