בספר שופטים מובא סיפורו של יפתח הגלעדי, גיבור חיל ובן אישה זונה. בגלל הבושה הזו גירשו אותו אחיו, והוא ברח ואסף סביבו צבא קטן של "אנשים ריקים". וכשיצאו בני עמון להילחם בישראל, קראו זקני גלעד ליפתח להנהיג אותם במלחמה. צבא ישראל בפיקודו – ניצח. אולם שונאיו של יפתח מבני שבט אפרים סירבו לקבלו כמנהיג, וטענו נגדו כי הוא לא הזעיק אותם להשתתף במלחמה. הם אף איימו לשרוף את ביתו. גם אותם ניצח יפתח. 42 אלף מבני אפרים נטבחו במלחמת האחים.
שש שנים הנהיג יפתח את ישראל עד מותו. חכמי ישראל שפטו אותו לחומרה על שהקריב את בתו כדי לקיים מה שנדר לפני המלחמה, ועל הטבח באחיו בני אפרים, אך הם גם ידעו להכיר בגדולתו ובתרומתו להצלת עם ישראל וקבעו: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". כלומר, ערכו וחשיבותו שקולים כנגד תרומתו של שמואל הנביא, מנהיג ישראל ומי שמשח למלוכה את שאול ודוד.
הם גם הזכירו לו כי בהצבעות בכנסת תמך בתוכנית ההתנתקות, ואיך בכל סבבי המלחמה בשנות שלטונו הרבות לא ניסה אפילו פעם אחת לכבוש את השטח החיוני הזה, גם כשידע היטב מה זורם לחמאס על פני השטח ובמעמקי "צינור החמצן" הזה. הם שבו והזכירו לו איך הזרים כסף קטארי לחמאס – ואיך דחה ביותר משבעה חודשים את כיבוש הציר.
לנתניהו היו תשובות ותירוצים שונים כנגד טענות אלו. לדבריו, תמך בהתנתקות "כדי להציל את הכלכלה". הוא גם טען כי לא הורה לצה"ל לכבוש את הציר בעמוד ענן, צוק איתן או שומר החומות, כיוון שלא הייתה לגיטימציה פנימית וחיצונית לכיבוש הרצועה, זו נוצרה רק בטבח ה-7 באוקטובר. נכון טוען נתניהו כי הזדמנות היסטורית כזו (לתיקון פשע ההתנתקות) לא תשוב במהרה, אולם הוא לא הסביר מדוע רק לאחר שבעה חודשים של תמרון קרקעי הורה לצה"ל לכבוש את רפיח ואת הציר.
במאמר מוסגר אומר כי מפלגות אלו וראשיהן, סמוטריץ' ובן גביר, שלא הצטיינו, בלשון המעטה, בניהול תחומי האחריות המיניסטריאליים שלהם, מצדיקים את עצם הבחירה בהם בהתעקשותם על הסוגיה האסטרטגית הזו. אפשר כי רק בזכותם שומר נתניהו על הקו הביטחוני-מדיני שלו, ורק בזכותם זו אכן "ממשלת ימין". אבל כל הסבריו ותירוציו של נתניהו הם רק בגדר "טיעונים לעונש". לא אכפת לי למה הוא תמך בהתנתקות ושחרר אלף רוצחים. מעשיו קובעים.
אבל גם אם כל הטענות נגד נתניהו נכונות – אין הן עוסקות בסוגיה המרכזית: ההכרח האסטרטגי להחזיק בציר פילדלפי. ולכן, גם ממש לא אכפת לי מדוע מתעקש נתניהו הנוכחי להחזיק בעמדה זו - אם מתוך הבנה אסטרטגית שהגיע אליה רק לאחרונה, ואם מתוך אילוץ פוליטי. ולא אכפת לי אם נתניהו התנגד בעבר לכיבוש הציר מתוך כניעה לאולטימטום אמריקאי, או בגלל הססנות וחשש מהמחיר שראשי צה"ל הציגו בפניו. חשובה רק ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר - לתפוס את הציר, וההחלטה הנוכחית להחזיק בו.
ממש כך לא היה אכפת לחז"ל מדוע הסכים יפתח הגלעדי להנהיג את ישראל - מתוך רגש אחריות לאומי, או כדי להוכיח לשונאיו כמה הם תלויים בו. התנ"ך לא צנזר דבר בתיאור חטאיו של יפתח ומוצאו המפוקפק, אך חז"ל הבינו לעומק את תרומתו ההיסטורית, וקבעו כי "יפתח בדורו כשמואל בדורו". יפתח הושיע את ישראל מכיבוש, או השמדה - ודי היה להם בכך.
לא אכפת לי למה נתניהו מתעקש על ציר פילדלפי עכשיו. כל עוד זו עמדתו, ובתנאי שלא יתקפל ממנה ולא ייסוג – יבורך.
התרעות פיקוד העורף