אי אפשר לתאר את ההשפלה של חיזבאללה ואיראן בסיפור הזה. היטיב לתאר עיתון סעודי את הדברים בקריקטורה שפרסם אתמול בבוקר ובה נראה מכשיר ביפר בתצורה של סוס טרויאני, החודר ללב מחנה חיזבאללה. אפשר להבין את הסעודים, מוסלמים סונים, שנואי נפשם של האיראנים השיעים, שמיהרו ללגלג על חיזבאללה ופטרונו בטהרן.
ישראל לא לקחה אחריות לאירוע. מעבר לשיקולים הטקטיים של השארת הפעולה במרחב ההכחשה, יש באי־לקיחת אחריות גם אקט אצילי. ובהנחה, שיש קשר לישראל, הרי שהיא העדיפה להשאיר איזה קצה של כבוד ליריב. זאת אולי הסיבה לכך, שבלי קשר לשאלה מי עומד מאחורי המעשה, ישראל לא ניצלה את האירוע כדי לתקוף ולהכריע את חיזבאללה.
שוב, בהנחה שישראל עומדת מאחורי המהלך, הרי שמבצע מיוחד כזה, שעולה על כל דמיון, היה ניתן להפוך למהלך פותח למלחמה ולא להסתפק רק במבצע "שופוני" כדי להרשים את העולם.
ישראל קבעה רק השבוע את החזרת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה כאחת ממטרות המלחמה. המבצע של הביפרים, בין אם ישראל ביצעה או בין אם גורם אחר, היה יכול לשמש פלטפורמה טקטית לקידום הכוונה האסטרטגית של החזרת התושבים לבתיהם. וכאן ,שוב, נשאלת השאלה: כנראה שיש לנו את היצירתיות הגבוהה בעולם המבצעים המיוחדים. יש מי שאומרים שמתקפת הביפרים עומדת בשורה אחת עם מבצע יונתן, הפצצת הכור בעיראק, הפצצת הכור בסוריה וגם מבצע ארנון לשחרור החטופים ברצועת עזה.
אלא שמנגד, יש לנו באג בדרג המדיני. דרג שלא יודע לתרגם לתועלת המדינה מהלכים יצירתיים - ולא משנה מי עומד מאחוריהם – כדי להפוך אותם כ״מטבע קשה״, שניתן לקנות בו שקט, ביטחון וניצחון באמת, על מלא.
התרעות פיקוד העורף