החיים הם אפיזודה זמנית. בתחילתם יפים, פחות או יותר, לקראת סופם עלובים, פחות או יותר. לוין הפליא לבטא זאת. הוא לא טורח לחזור על מה שאנחנו אומרים, גם לא מעלה את הדיאלוג הפנימי שבתוכנו - הוא מכניס את היד עמוק יותר פנימה, תולש ושולף מהקרביים את מה שאנחנו מכחישים ומטיח בנו הכל, עם הסחי והרפש. המילים שלו, שראו אור לפני עשרות שנים, אקטואליות להחריד, מעבירות חלחלה באמיתות שהן מביאות. גם עכשיו, כמו אז, המלחמה הבאה כבר מעבר לפינה. מופע מעולה, כואב, עצוב, מצחיק ומטריד. ראי מול הנפש.
ממרום שנותיי אני יכול להעיד שגם כדי להזדקן צריך מזל. פנים רבות לזקנה. לפעמים היא נקודת מבט, או ליתר דיוק מצב תודעתי. יש שרואים את עצמם כזקנים ברגע שהם יוצאים לפנסיה, ומתחילים להתנהג בהתאם. ממעטים לצאת מהבית, מתכנסים. אחרים, ברגע שהתפנה להם זמן מעבודתם הקבועה, ממהרים למלא אותו בכל החלומות שהיו להם. תחביבים, התנדבויות, מתחזקים קשרים עם חברים, מטיילים. מתחילים לחיות.
השאלה היא עד כמה השיפוט המנטלי והקוגניטיבי של האנשים האלה - שתפקידם קובע גורלות של אנשים ומדינות - תקין. מהניסיון המקצועי שלי במרפאה אני תוהה: האם לא ראוי שאדם שעבר את גיל 70 יעבור לא רק בדיקות רפואיות אלא גם מבדקים קוגנטיביים כדי לקבוע מסוגלות לתפקיד? הרי הירידה בזיכרון ובתפקוד היא תלוית גיל. כולנו כפופים לה ולפעמים לא מודעים או מתכחשים לנוכחותה. הגורל של כל אחד מאיתנו תלוי בכך.
התרעות פיקוד העורף