כל ערבייה וכל ערבי. כל חרדית וכל חרדי. זו היא הדרך הנכונה היחידה להתייחס אל חוק גיוס צודק. אני לא אומר זאת כדי להטביע את הבעיה על ידי הגדלתה לממדים אבסורדיים עד שכבר אי אפשר לדון בה. זו היא טכניקה יעילה בוויכוחים, ואני יודע היטב איך להשתמש בה כשאני רוצה. לא זו הכוונה שלי כרגע.
כל גבר חרדי צריך להתגייס בגיל 18. זה טוב ליהודים. זה טוב לעולם. ועם זאת - גם אם כל הגברים החרדים יתגייסו וכולם ליחידות קרביות, אני מבקש לא להסתפק בכך, ולא לשכוח מה באמת צריך להיות: כל ערבייה וכל ערבי. כל חרדית וכל חרדי. כל ישראלי.
אני אכלן קלחי תירס מצטיין, ופעם גם קניתי ידיות פלסטיק שנועצים בשני צידי הקלח ואוכלים אותו בנוחיות.עם זאת, אני לא מדבר עכשיו על קלח תירס טרי. אני מדבר על גרגרי תירס קפוא מתוך שקית. גם זה טוב, אם כי בעדיפות שנייה ומטה. ובכן, גרגרי התירס אשר מצהיבים עכשיו על צלחתי נראו לי הפעם פחות מוכרים. הם גדולים יותר מאשר אלה שאני רגיל לראות בשקיות הקפואות הרגילות.
מעטות הפעמים שבהן לקחתי מוצר ליד, בארץ או בעולם, וקראתי עליו "תוצרת מצרים", או "תוצרת עיראק", או "תוצרת לוב", או "תוצרת איראן" (נכון שלא קניתי לאחרונה מכלית נפט או כטב"ם עם חומר נפץ).
שמחתי על התירס ממצרים, וכדי לדייק אצטט מן השקית: “היצרן: גרין האוס פור פוד אינדסטרי, אלאביד אלי, קהיר, מצרים" (והיבואן הישראלי: בסט קווליטי צ'יפס בע"מ, האורגים 27, אשדוד).
והנה הקטע הזה עובר עכשיו מכתיבה על אוכל לכתיבה פוליטית במאבק למען השלום העולמי. הנה הוא השלום, כאן לפניי על הצלחת, עם קצת מלח (ואפשר גם חמאה שתימס לה מעל התירס). שלום בהתגלמותו. מוצר ממצרים שחצה את הגבולות על כנפי יונת שלום.
זהו מוצר יבוא שהגיע לישראל בדרך יבשתית. האם דרך ציר פילדלפי? האם דרך מחסום טאבה? לא חשוב. כולנו מייחלים ליום שבו מוצרים וגם תיירים יזרמו דרך גבולות יבשתיים במזרח תיכוננו. כאשר אני קונה מוצר ממצרים, זו כבר לא סתם קנייה, זה מעיד על סימנים ראשונים שיש תקווה מסוימת ליחסי שלום תמורת שטחים. בכל אופן, כרגע: תירס תמורת שטחים.
הגשתי מזלג נוסף עם גרגרי התירס המצרי המומלץ הזה אל פי, ואל טעמו נוסף טעם השלום בין העמים. כנראה זהו הדבר שכולם קוראים לו אוכל מנחם.
העמודה המציינת את מידת האמון של הישראלים בגופים המשפטיים האלה נראית עכשיו כמו קרמבו שדרכו עליו. “אבל הוא אמר", טוענים, כמו שהיו טוענים ילדים בכיתה ד' בבית ספר יסודי. הוא אמר, יופי. ומה אתם אומרים על האחריות שלכם להשתמש בהגינות ובתבונה בכוח שבידכם, בעולם שהשתנה לחלוטין?
כל כך קשה לכולנו עכשיו. אני עצמי חי כל חיי רק מפני שיש צעירים מופלאים שמקריבים את חייהם כדי שאחיה, אבל רק אם נדע לעמוד בקושי ולהשיג כניעה של הרשע, אולי 7 באוקטובר, קטן או גדול, לא יחזור.
“את יודעת מה? קחי ביס משלי", הוא הציע. היא נגסה, הופתעה ואמרה: “אין מצב שזה טבעוני, כי זה טעים לי יותר". הצפרדע המשיך לקחת אותה לעוד כמה מסעדות טבעוניות, שתטעם בעצמה. הוא מסיים את סיפורו מעלילות השלולית באלה המילים: “היום היא האמא של הילד שלי, וטבעונית בעצמה".
התרעות פיקוד העורף