חודשי המלחמה נגד חמאס ברצועת עזה, האבדות שספג צה"ל ואסון החטופים הנמקים במנהרות חשפו גם תופעה חמורה, תמונת מצב עגומה שחרפתה ונזקה נחשפו בשנה האחרונה, במלוא עומקם ועוצמתם. לא נראה שיש סיכוי שהתופעה המחפירה הזאת תיחקר. במקרה הטוב היא תקבל חשיפה תקשורתית, שרישומה הוא קצר וחסר השפעה.
הכוונה להיעלמות ההנהגה תורנית, אי מציאות של מנהיגות רוחנית, להעדר סימן ואות לנוכחות של סמכות רעיונית. העם בציון לא חווה תקופה כל כך מעיקה, מדכאה ומאתגרת נפשית במובנים רבים כמו שהוא כפות בה בחודשים האחרונים.
בזמן שהוא במצב חירום ודורש פעולה, יוזמה ומעשה מיוחדים מצד מי שמזוהים כמייצגי תורת ישראל - דווקא הם שותקים, לא שומעים מהם מילה, נעלמו ונאלמו, לא מרגישים בכלל במציאותם ונוכחותם. זו לא שתיקה רועמת. זו שתיקה מחפירה.
מה שנחשף בחודשים האחרונים, חודשי מלחמה, חודשי מצוקתם הנוראה של עשרות יהודים שבויים מוחזקים במנהרות, חודשי אבידות של חיילים שמסרו נפשם להגנת העם והמולדת – ניתן להגדיר כפשיטת רגל מוחלטת של מנהיגות, הנהגה וסמכות תורניים ורוחניים. הכוונה למי שאמורים לייצג את שלושת התחומים המוזכרים - רבנים במיוחד חרדיים וחסידיים, למי שמוכרים כגדולי תורה, לראשי ישיבות ליטאיות וחסידיות, לעסקנים ולאישים המוזכרים כמעורבים בעיצוב סדר העדיפויות של הציבוריים החרדי והחסידי.
בישראל קיימות שלוש מועצות גדולי תורה. אחת של פלג אגודת ישראל ביהדות התורה, השנייה של פלג דגל תורה ביהדות התורה והשלישית של מפלגת ש"ס. מאז שבעה באוקטובר מישהו שמע אות חיים, סימן נוכחות, מילת עידוד ונחמה מאחת משלוש מועצות גדולי התורה?
נכון, שמוסדות תורניים אלו מתפקדים באופן עצמאי, לא שיגרתי ואינם חייבים לדווח על החלטותיהם או אי החלטות. מפתיע רק שלא עולה בדעתם של אחדים מהחשובים הנמנים עם מוסדות אלו לפרסם ברבים את תחושותיהם בעת צורה ומצוקה לעם בציון, להביע עידוד וחיזוק למשפחות החטופים, נחמה למשפחות הנופלים. שני הרבנים הראשיים, אשכנזי וספרדי, שנבחרו לא כבר בתהליך שלא הוסיף כבוד רב למוסד התורני הישן שבראשותם, הצהירו, לפי דיווחים, שיהפכו את מצוקת החטופים לנושא החשוב, המועדף, המרכזי בטיפולם. בינתיים לא שומעים מהם מילה.
הרב הגאון משה הלל הירש הנושא את התואר "מנהיג הזרם הליטאי" בהצהרה שנועדה להדגיש את התנגדותו לגיוס תלמידי ישיבות הצהיר "זו מצוה להיות עריקים". כגדול בתורה הוא בוודאי למד ויודע ערכם של מצוות. איך זה שלא עולה בדעתו להזכיר בהצהרה ובמופגן את מצוות פדיון שבויים, הנחשבת לאחת המצוות המרכזיות והמחייבות ביהדות?
בערים, ביישובים ובבתי כנסת מכהנים מאות רבנים. לא עולה בדעתם של כמה רבנים ליזום, לארגן ולקיים ביקור בכיכר החטופים, לשוחח עם בני משפחות החטופים, להביע עידוד, חיזוק ונחמה?
הציבוריים החרדי והחסידי הם ממושמעים. גדלו והתחנכו על אמונת חכמים, על כבוד ודרך ארץ לגדולי תורה, לראשי ישיבות לרבנים. הנמנים על ציבוריים אלו לא מראים, לא מפגינים שום גילויי תימהון, אי נוחות, או ביטוי ביקורתי לעובדה שבתקופה כה מדכדכת, ומאתגרת מבחינה חברתית, אין להם הנהגה. חסרי מנהיגות וסמכות שיביעו דעת תורה, מחויבות של קיום מצוות שהזמן גרמן, כמו פדיון שבויים, שיבטאו ברבים את החשיבות של ערכי יהדות בכלל ובמיוחד לעיתות מצוקה. במילה אחת – הם מיותמים מהנהגה ומנהיגות. מצב בלתי נסלח בכל עת. על אחת כמה וכמה בתקופה של צרה שהעם היהודי לא חווה מאז השואה.
התרעות פיקוד העורף