בהעדר מישהו אחר שיקבל אחריות, צה"ל מתחיל להיערך לשהייה ממושכת בשטח סוריה, וזאת עשויה להוביל אותנו לעימות לא הכרחי מול השכנים החדשים. הכוחות האימפריאליסטים שלנו מתחילים להתאהב בחלקי הארץ החדשה, ורגע לפני שהם מוצאים שם שרידי בית כנסת קדום – כדאי שנחליט אם אנחנו צריכים ורוצים להישאר על אדמה סורית ולהיכנס לחיכוך עם אויב חדש.
במקביל, צריך לראות לאן מתקדם גל הניפוץ האסלאמיסטי מסוריה. משהו מזה כבר ראינו בג'נין, בעימותים עם אנשי הרשות הפלסטינית בשבועיים האחרונים. לא הייתה שם הכרעה, אבל לפחות ראינו את אנשי המנגנונים נלחמים אל מול הכוחות המקומיים.
סיני יכולה להיות המקום שבו גם נראה התפרצות אסלאמיסטית בהשראת סוריה. הגורמים הג'יהאדיסטים שם חיים ובועטים, ובמצרים מודאגים לא רק ממה שיקרה בסיני, אלא גם מהיציבות במצרים גופא.
המקום המאוים ביותר הוא ירדן, שם זכתה המפלגה המזוהה עם האחים המוסלמים בחמישית ממושבי הפרלמנט בבחירות האחרונות. בית המלוכה ההאשמי אמנם ידע לעמוד בזעזועים משמעותיים לאורך 80 השנים האחרונות, אבל הוא נערך לקראת האפשרות לזעזוע משמעותי נוסף, והמערב ערוך לסייע לו ככל שיוכל.
בלבנון, כל שונאי השיעים מרימים ראש ורואים הזדמנות לדחוק את חיזבאללה למעמד חדש ומוקטן במדינה. ועדיין, העובדה שצבא לבנון גורר רגליים ולא נפרס כמוסכם בדרום המדינה היא איתות שחיזבאללה, על אף חולשתו והמנהיג המזיע שלו, נתפס ככוח מאיים. גם שם, צה"ל שהתכונן כבר להתפנות מהשטחים שכבש, נדרש להיערך עכשיו לשהייה ארוכה, כנראה מעבר ל־60 הימים שעליהם הוחלט בהסכם הפסקת האש.
בביקור השבוע אצל כוחות צה"ל בגזרה המערבית בלבנון ניכר היה שאין להם את האמצעים הנדרשים לשהייה ממושכת. בצה"ל מתלבטים אם להתחיל לספק כאלה מתוך הבנה שגם כאן הצבת סימנים לשהיית קבע יכולה ליצור דינמיקה שתסכן את הפסקת האש. במשך כל הביקור בנאקורה, על החוף הלבנוני, צפתה עלינו ספינת טילים טורקית, עוד סימן לכוח העולה במזרח התיכון החדש.
התרעות פיקוד העורף