אחד מתפקידיה של הכנסת הוא פיקוח על הרשות המבצעת. הייתי חבר בוועדת החוץ והביטחון, אך גם במליאת הוועדה וגם בוועדות המשנה המסווגות שלה ידענו כי אין לנו באמת כלים יעילים לבחון נתונים, הערכות ותוכניות שצה"ל מציג בפנינו, ואיננו יכולים לבדוק אם יש עובדות המוסתרות מאיתנו.
מובן מאליו כי תשובה זו אינה טובה, כי באמ"ן יש מאות, אולי אלפי, חוקרים שתפקידם ליצור מרבבות פרטי מידע תמונת מודיעין – ובלשכת ראש הממשלה אין מנגנון כזה. לפיכך ראש הממשלה תלוי כמעט לחלוטין באותו נתח של המידע המעובד שמספקים לו גורמי האיסוף והמחקר.
צה"ל וגורמי הביטחון האחרים רואים עצמם כאנשי מקצוע מעולים ונטולי פניות. בממשלה ובכנסת הם רואים אוסף אקראי של פוליטיקאים, חלקם באיכות אישית ואינטלקטואלית ירודה, המוטים מטעמים אידיאולוגיים, אלקטורליים, פופוליסטים או אישיים, ולכן אין לסמוך על שיקול דעתם.
מערכות הביטחון שלנו מודעות לכפיפותן לדרג הנבחר, אך בגלל ההערכה הנמוכה שהן חשות כלפיו, הן בטוחות כי טובת המדינה (כפי שהם מזהים אותה) מחייבת אותם להתעלם מהדרג המדיני, לעקוף אותו, או לתמרן אותו להחלטות ה"נכונות" בעיניהם. ולכן מתקיים סינון המידע שעליהם להעביר לקברניטים, או עיבודו בדרך שתשרת את תפיסת עולמם.
# # #
כבר עסקתי בטור הזה בתעשיית ההפחדה וההרתעה שניהלו ראשי מערכות הביטחון שלנו ביחס לעוצמתו של חיזבאללה למשל. כדי להרתיע כל ממשלה מעימות ישיר עם הארגון, הודיעו לעם ישראל כי 6,000 רקטות וטילים ליום יפגעו בנו, הרבה מעבר ליכולת הספיקה של מערכות ההגנה.
הם העריכו כי צפויים 15 אלף חללים, ועלטה של 72 שעות תשרור בארץ. הם הציגו תרחישי אימה כאילו אין בידי ישראל יכולת לסכל אותם, יכולת שהופעלה להפליא בחודשים האחרונים. מדוע עשו כך? כנראה מתוך חשש שמקבלי ההחלטות יחליטו לתקוף בלבנון בשעה שהם עצמם, "המומחים הביטחוניים האובייקטיביים", סברו שאין לעשות כן.
באורח דומה הוצגו על ידי צה"ל במשך שנים נתונים מבהילים ביחס למחירים הכבדים של מבצע קרקעי בעזה למיגור חמאס. נתונים אלו התאימו היטב לנתניהו, שהעדיף "הכלה", וסייעו לו להדוף את מבקריו מימין שתבעו השמדת חמאס. חברי ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים הורתעו מהתרחישים שהוצגו בפניהם בידי מערכות הביטחון ולא לחצו על ראשי הממשלות לצאת למלחמת מנע. כך הגענו להפתעה הנוראה ב־7 באוקטובר ושילמנו בריבית דריבית, בדם ילדים ונשים וקשישים – את מה שניסו מפקדי צה"ל "לחסוך" מאיתנו עד אותו יום, כשאינם סומכים על שיקול דעתו של הדרג המדיני המופקד עליהם.
# # #
הדברים עתיקים. בדומה לכך היה בימי מלחמת לבנון הראשונה, כאשר צה"ל (ביוזמת שר הביטחון אריק שרון) הציג בפני ממשלת בגין תמונה מסולפת של יעדי המלחמה ותמונת מצב הקרבות. אלו שאישרו מבצע ל"40 קילומטרים", מצאו עצמם מופתעים בפרברי ביירות.
הדרך הקלה להתעלם מחומרת המחלה הזו היא לטעון שכל מי שמותח ביקורת על צה"ל בתחומים אלו, מתכוון רק להקטין מאחריותו של הדרג המדיני. קשקוש.
הרמטכ"ל וראש השב"כ החליטו שלא לעדכן את רה"מ לא משום שההערכה שלהם הייתה שזו תהיה חדירה בקנה מידה קטן (וברור שגם על מידע כזה צריך להעיר את רה"מ), אלא משום שכך נוהגות המערכות האלו כבדרך קבע, לכל הפחות בעשורים האחרונים. בעיני מערכת הביטחון (כמו גם בעיני דרגים מקצועיים נוספים כמו אגף תקציבים, וכמובן משרד המשפטים), הם, ורק הם, אמורים לקבוע את המדיניות בפועל בכל סוגיה מרכזית, ולא חלילה נבחרי הציבור.
# # #
התיקון הגדול שישראל זקוקה לו – אסור שייעצר בסילוק בעלי התפקידים שכשלו. צריך לחנך מחדש את ראשי מערכות הביטחון שלנו. להחזיר אותם לשיעורי האזרחות בתיכון.
התרעות פיקוד העורף